מיה מבינה שהיא לא יכולה להישען יותר על החבר שלה אדי, ושהיא חייבת למצוא עבודה שתכניס לה כסף ותעזור לה להגשים את החלום שלה להיות סופרת . כשהיא מקבלת הצעה מפתיעה להיות המזכירה של פרנקו ויצ'י, בוס איטלקי סוער וחצוף,. מה שאמור היה להיות קשר מקצועי הופך במהרה למערכת יחסים מסובכת, מלאה בהסכמים, יחסי כוחות, ותשוקה בלתי נשלטת. מיה מוצאת את עצמה לכודה בין השאיפה שלה למימוש עצמי לבין משחקי שליטה ומעמדות, כשהכל הופך מסוכן יותר ויותר. שימו לב, הספר מכיל תכנים מיניים.

הוא מת , נרצח בין סורגי הכלא . כך הודיעו בחדשות תחת הכותרת - "הרמבו של העולם התחתון נרצח" . כך כינו אותו , רמבו . אני זוכרת אותו מילדותי . אני זוכרת את הכוח והעוצמה שהקרין לסביבה ועוד בתור נער צעיר גברים רבים העריצו אותו ונשים רבות רדפו אחר תשומת ליבו . זה לא קרה משום שהיה בן למשפחת אמסלם , זה היה קשור לאומץ שהפגין , לכריזמה שנטפה ממנו בכמויות על אף שהוא היה חסר גבולות , נקמן ומטורף לחלוטין . אך אנשים אהבו את הטירוף שזרם לו בדם ונצץ בעיניו . הרצון שלו לנקמה עיוור אותו והביא אותו לכלא . גם לאחר כשמונה שנים בין הסורגים הטירוף לא שש מעיניו , עד מותו מאוחריי סורגי הכלא . החל מהרגע חיינו לא יהיו כפי שהיו , מלחמת דמים בפתח וכולם יפגעו . ///מכיל תכניים מיניים , מאפיה , סקס ופשע .

"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

הושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה. ״לפעמים טעויות הן הדבר הכי נכון שעשינו."

"יש לך משהו להוסיף? כי אני אשמח להוסיף לך עוד שני עיקופי שחייה מסביב לספינה." אני מנידה בראשי לשלילה. "בלעת את הלשון? תעני במילים! יש לך משהו להוסיף?" הוא מרים את הקול. "לא." אני משיבה מלחישה. הוא מחייך חיוך מבשר רעות ומסתכל על כל הצוות. "אתם יודעים מה קורה כשמישהו מהצוות עונה בצורה לא מכבדת... נכון?" הוא שואל וכולם נאנחים בתסכול. עצבנים עליי. "קדימה! כולם לעלות על מדי שחיה. נתחיל בעונש של שלושה עיקופים." "אבל... מה עשיתי?" אני באמת לא מצליחה להבין. הוא מסתכל על אחד מחברי הצוות, "תאיר את עיניה." "כשהקפטן שואל שאלה, משיבים בתשובה של כן קפטן, או לא קפטן. כבוד." אני שונאת את הקפטן. אני שונאת את המפקד המחורבן שלי!

"אתה פשוט מתכוון לוותר על הכל?" "לוותר על מה? מה כבר יש לי בחיים המסריחים האלה חוץ מכאב. כאב עמוק שלעולם לא פוסק. אחד כזה שמקשה על הנשימה כל פאקינג שניה ביממה!" הוא צורח, וזאת הפעם הראשונה. "יש לך אותי!" אני בוכה. "מה איתי?!" "את... מגיע לך טוב יותר ממני."

מי אמר לך שאת מוזרה? ומי אמר שזה אסור? (היהודים) עופרי. תמיד אמרו לי שאני מוזרה. אף פעם לא רציתי שיאהבו אותי, אני שונה . לא מיוחדת , שונה . עופרי בת 16 לא ילדה של ציונים לא ילדה של חברים היא ילדה של בדידות. של ספרים. של מוזיקת רוק רועשת בלילות קרים וגשומים. היא לא מחפשת טרנדים או לרצות אנשים היא לא שונאת אנשים . הם שונאים אותה. חוץ ממנו. הוא הילד הפופולרי של בית הספר, הוא מסוקרן . הוא צופה בכול צעד שלה כול מי שמדבר עליה נענש . הוא רב איתה ומגלה את פרצופה היפייפה. הילדה שיושבת אם קפוצ'ון והכובע על פרצופה היא בעצם ילדה יפייפיה . הוא מנסה להשיג את אמונה ולא מצליח ישר. הוא ידע על ילדותה הקשה ועל משפחתה השבורה . אביה נהרג לפחות זה מה שכולם אומרים מה שלא יודעים שהוא נמצא בתוך הים מחוסר הכרה. עופרי רדופה על ידי עבריין שהוא במקרה אחיו. דוד בא ממשפחת ניסו. משפחת פשע ששולטת באזור. מה שהוא לא יודע שהילדה שמסקרנת ברחה ביחד אם אמא ממשפחתו שהייתה מעונינת בגלית אמא של עופרי. ומאז שגילה הוא לא מפסיק. לא משחרר. הוא רוצה רק אותה.

בעולם מקביל בשם תריאוס, שבו חמש שושלות הנוצרו ממוטציות אנושיות, טאיה - נערה בת תשעה עשר - נקרעת מביתה שבעולם בני האדם ונשלחת לארץ האלים. היא אמיצה, חדה, ובלתי ניתנת לשבירה, אך גם נושאת כאב עמוק ממות אביה, שמאז מותו מגלה על כוחות שלא ידעה שקיימים בה. כשהיא נאלצת להשתלב בבית המלוכה העליון - מקום שבו סכנה, תככים ותשוקה שזורים זה בזה - טאיה נלחמת על החירות שלה, ומסרבת להיות כליא זהב של אף גבר, גם אם הוא אחד מהשושלת החזקה ביותר בתריאוס. בין מלחמות עתיקות, סודות חבויים, יצורים מיתיים ומחזר אחד מסוכן במיוחד, טאיה תיאלץ לבחור בין הלב שלה לבין גורלה - מבלי לדעת ששום דבר ממה שסיפרו לה על העולם, על עצמה, או על המלאך השומר שלה - אינו כפי שנדמה. פנטזיה רומנטית סוחפת על תשוקה אסורה, קרבות עתיקים, גיבורה חסרת פחד וגבר אחד שיכול להוביל אותה לאבדון... או להצלה פנטזיה רומנטית -אווירה היסטורית -שונאים לאוהבים -הבדלי מעמדות מעמדות -אישה חזקה -גבר קנאי ורכושני -משחקי קנאה -מלחמה

מה קורה כשאדם מתעורר מתרדמת של שלושה שבועות ומגלה שאף אחד, אבל אף אחד, לא חיפש אותו? זה מה שקרה לברנדון האריס בן העשרים ושש. הוא מתעורר לילה אחד בבית החולים כשהוא לא זוכר מי הוא ומה קרה לו. וכשהוא מגלה שאף אחד לא הגיע לבקר אותו, הוא מתחיל לתהות איזה מן בן אדם הוא היה בחייו הקודמים. אך במקרה שלו - אין מי שייתן לו את התשובות. הוא רוכש חברים חדשים ומתאהב בחברתו לחדר, בחורה עליזה שמסתירה מאחוריה סודות ונפש שבורה. אט אט הוא שוכח מהחיים שבחוץ, אך מה יקרה כשהוא יצטרך לחזור הביתה ולגלות שגם חייו מסתירים כמה וכמה סודות?

גמור זואי בת ה-16 היא נערה שקטה וביישנית, שמעדיפה לשמור על עצמה ועל הסוד הגדול שהיא מסתירה, רק אחותה ומשפחתה יודעת את האמת. לוק בן ה- 17, עבר חיים לא קלים. אמו נפטרה כשהיה בן 13, ואביו נטש אותו בלידתו. אחרי כמה שנים שבהן חי באיטליה, הוא חוזר לניו יורק, ולא ציפה למצוא שם משהו חדש, במיוחד לא אהבה. כשזואי ולוק נפגשים, העולמות שלהם מתנגשים. היא עם סודות שהיא לא יכולה לחשוף, והוא עם משקעים מהעבר. ככל שהקשר ביניהם מתהדק, סודות מתחילים להתגלות, ורגשות מתעוררים בצורה שאף אחד מהם לא ציפה לה. האם הם יוכלו להתמודד עם מה שיבוא, או שהעבר והפחדים שלהם יפרידו ביניהם? *זכויות יוצרים שמורות לי*