🔥שונאים לאוהבים 🔥נישואים כפויים 🔥 גיבורה חזקה 🔥 רומן היסטורי 🔥 אדריאנה מעולם לא הייתה אמורה להיות מלכה. היא נולדה להיות נסיכה, הוא נולד להיות מלך. כדי למנוע מלחמה ולאחד שתי ממלכות, הם נאלצים להינשא. מול הממלכה הם הזוג המושלם. מאוחדים, אלגנטיים, בלתי ניתנים לערעור. אבל מאחורי דלתות הארמון, כל מבט הוא מלחמה, כל מילה היא נשק, וכל מגע הוא קרב על שליטה. אדריאנה מסרבת להתכופף. דמיאנו מסרב לוותר. כשאויבים מתחילים להתקרב, בגידות מאיימות לפרק את הברית, והכתר הופך למסוכן יותר מכל חרב, הם ייאלצו לשחק את המשחק המסוכן מכולם ולהעמיד פנים שהם מאוהבים. כי בממלכה שלהם, אהבה היא כוח. וחולשה היא גזר דין מוות.

🕯️הפכים נמשכים 🕯️ סלואו ברן 🕯️ דתי 🕯️ נשמות פצעות🕯️ ‎אוריה הרגישה שהיא הולכת לאיבוד. אחרי שאביה נפטר ואמה הפכה חלשה מתמיד, משהו בה נסדק. האמונה שהייתה פעם חלק ממנה, פשוט התרחקה. פעם הייתה מדליקה נרות שבת בחיוך קטן ועיניים נוצצות, בטוחה שהטוב תמיד יחזור. ואז המציאות טלטלה אותה, והחום שהיה סביב הדברים האלו נעלם. ‎רפאל הגיע מעולם אחר. יציב, מאמין, מלא בשקט פנימי. יש בו משהו רגוע, כזה שלא מנסה להרשים, פשוט קיים. הוא שומר על המסורת שלו מתוך אהבה, לא מתוך חובה. כשאוריה פוגשת אותו, היא לא מצפה שכל העולמות שלה יתחילו להסתדר מחדש, אבל זה קורה לאט־לאט, דרך המבט שלו, דרך האופן שבו הוא מדבר, דרך הדקות הקטנות שהוא מקדיש לה בלי לחשוב פעמיים.

ניק רומאנו- בפעם הראשונה שראיתי אותה, ידעתי שהיא שלי. היא הייתה כל כך יפה. כל כך חצופה. כל כך פאקינג שלי. חטפתי אותה. שיחקתי איתה. רדפתי אותה. לא הייתי מוכן לשחרר אותה. היא לא פחדה בהתחלה, אני זה שגרם לה לפחד. ויקטוריה טרנטינו- בפעם הראשונה שראיתי אותו, לא הבנתי. לא הבנתי מי הוא. לא הבנתי עם מי אני מתעסקת. וגם כשכבר הבנתי, המשכתי. המשכתי להתעסק איתו. המשכתי לעצבן אותו. המשכתי להטריף אותו. זה היה חזק ממני. הוא לקח את החופש שלי, ואני התאהבתי בו. זה ספר ראשון שלי, אני ממש מקווה שתאהבו❤️

היא רק רצתה ללבוש שמלה שחורה, לשים ליפסטיק אדום, ולהיעלם בתוך המוזיקה של המסיבה. הוא בא כדי לסגור חשבון ישן. אבל אז הוא ראה אותה - את הבת של האויב הכי גדול של המשפחה שלו. ולא ידע. הוא - הקאפו הבא של המאפיה הספרדית. היא - הבת של ראש המאפיה הברזילאית. משפחות ששונאות זו את זו מדם. כשהוא חוטף אותה למסע שאין ממנו דרך חזרה - היא חושבת שזה הסוף. אבל אז, לאט לאט, הם מתחילים להרגיש משהו שהם לא יכולים להסביר. שלושה חודשים של שתיקה, מתח, מבטים - ואז מגיע טיאגו. האקס שלה. הוא בא "להציל" אותה - אבל באמת? הוא רוצה את הכתר. כשהוא שולח הקלטה מזויפת לקאפו - הכול קורס. בגידה. דם. מלחמה. והיא? צריכה להחליט אם הלב שלה שווה למות בשבילו. ⸻ 🗡 למה לקרוא? • אויבים שמתאהבים • מאבקי כוח בין מאפיות • אקס מסוכן שמשחק משחק כפול • בגידה, נקמה... ואהבה חזקה מהכול. -אמיליה פראז: ביתו של קאפו ברזיל -דמיאנו דה לוקה: הקאפו העתידי של איטליה טרופים 🔫 גע בה ואתה מת 🔫 אויבים לאוהבים 🔫 מאפיה 🔫 מאבקי מאפיות 🔫 אהבה חזקה 🔫 רומן אירוטי 🔫 רצח 🔫 אקס אובססבי 🔫 התאהבות בפעם הראשונה בחיים

היי, הנה לכם שלושה עובדות עליי: דפני ויצמן בת 18 עוד מעט., אבל אופס, שיקרתי. רק שתיים.. השלישי זה יותר סוד מאשר עובדה- והנה אני הולכת לספר אותו- אני מאוהבת בחבר הכי טוב של אח שלי. אבל שששש. זה סוד. אינטרפרטציה שלי לאגדה המפורסמת הברווזון המכוער❤️ מקווה שתקראו.

מיה ❤️ שגרה. אחרי שיצאתי ממסגרת חרדית נוקשה, כל מה שאני רוצה זה פשוט שגרה שקטה. לקום בבוקר ולדעת בדיוק מה יקרה, שהכל יישאר באותו הסדר. אני בת 21, ועדיין שומרת על עצמי ועל הגבולות שלי. אני כבר לא בדיוק הבחורה החרדית שהייתי פעם, אך גם לא הבחורה שמסתכלת על העולם בלי לעצור ולחשוב פעמיים. אני תקועה איפשהו באמצע - בין מה שלימדו אותי, לבין מה שאני מתחילה לרצות בעצמי. כשיום אחד הכל מתחיל להשתבש - השעון המעורר לא מצלצל, נגמר החלב לקפה והאוטובוס מאחר- גם משהו אחר יוצא משליטה. כי פתאום בחור עם ידיים מרשימות ועיניים מעצבנות מתחיל לתפוס יותר מדי מקום במחשבות שלי. דוד ❤️ אחרי שירות צבאי ארוך, אני נתקע לעוד כמה שבועות מילואים שגורמים לי לפספס את תחילת השנה האקדמית. כשאני משתחרר, אני מנסה להשאיר מאחור את כל ענייני הצבא ולהתחיל חיים רגילים- לימודים, מעונות, שגרה. ואז נכנסת לחיים שלי שכנה משונה שלא מפסיקה לשמוע שירים בארבע בבוקר, חיה לפי חוקים שאף אחד לא מבין, ומצליחה לגרום לי לחשוב עליה יותר ממה שאני רוצה להודות. ויש רק בעיה אחת - אני לא חושב שמיה מתכננת להכניס אותי לחיים שלה בכלל.

אזהרות טריגרים: אופל וכל מה שנלווה אליו. מה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה על עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראות חולשה. אני כאן מסיבה מסויימת, ולא אעזוב את כותלי המבצר המחורבן הזה, שמגדיר את עצמו כאקדמיה הטובה בעולם למנהיגים עד שאמצא את מה שאני מחפשת. אותו.