"את יפייפה. וחכמה. ולגמרי מסננת אותי. זה למה את לגמרי הטעם שלי." הסטתי את מבטי, הסומק בוער בלחיי. "סליחה, מה אמרת?" "אמרתי שאת אידיוטית. וילדותית. ולגמרי מסננת אותי. זה למה אני שונא אותך." ** רומנטיקה בקולג', בעירה איטית, מאויבים לאוהבים

זה היה אמור להיות אחרת, אבל כל דבר השתנה, שום דבר כבר לא היה צפוי. אחרי מה שקרה כבר לא ידעתי למי להאמין ועל מי לסמוך, כל אחד אמר משהו אחר והרגשתי כאילו אני תקועה בעולם קטן וחנוק. זה תמיד היה ככה, זה אף פעם לא ישתנה. אבל שהגעתי לכאן *הכל* השתנה, הרגשתי במציאות שונה לגמרי, לא הבנתי מי אני. עד שהוא בא.

"נסיכה שלי" מלמלתי ונשקתי למצחה. "אני באמת נסיכה, מר-אדון-הבן-של-השר-יועץ-ניק-השני" היא מלמלה במהירות מתוך שינה, ממקמת את ידה על ברכי בעדינות. "ואת באמת שלי, מוגלי מתנשא ויפהפה שכמוך" "אני של עצמי" היא הכריזה במרדנות, עם ניצוץ שובב בעיניים, קוראת לי לתפוס בעלות. "את שלי, את מבינה, מלאך קטן וחוטא?" שאלתי באגרסיביות מרוסנת ומנעתי מעצמי להתנפל על שפתיה המגרות שזזו בתשובה חצופה. "*לא.*". *אמבר* חיי השתנו מקצה לקצה כשהדאגה של איפה לישון ומה לאכול נעלמה. פתאום מנעדרת שאף אחד לא חיפש הפכתי לנסיכת היבשת, ופגשתי את האמא הביולוגית שלי ואת המלך. במקום ההרפתקה התמידית שנקראה החיים שלי, מצאתי בארמון הרפתקה מסוג אחר לגמרי. אחרי המציאות ששברה את הלב שלי ואת גופי עשרות פעמים, הוא הגיע. הוא היה הדבק שהחזיר את השברים למקומם, לאט לאט, אבל בתור הנסיכה יש לי חובות.. והוא לא חלק מהן. המוסר שלי נעלם עם כל מה שאיבדתי. הוא התחלף במרד, ומלחמה. אני אמרוד ואלחם בהכל עד שאדע שהוא המלך הבא. טריגרים: הטרדה מינית אונס אלימות מין מפורט (כולל שליטה ואגרסיביות) כל הזכויות שמורות©

ברגע הראשון שלוגן הכריז על השידוך בינינו התעצבנתי, עשיתי הכל כדי לבטל את זה, אבל כשהבנתי שזה יקרה הצבתי לעצמי מטרה, אגרום לה להתאהב בי ואז אזרוק אותה, אני לא רוצה או צריך אישה בחיי. בטח לא את הנסיכה הזאת שדומה לשלגייה, היא יודעת שהיא יפה ברמות קיצוניות, אבל לצערה היופי שלה לא עובד עליי. כי בסיפור שלנו אני הצייד, ואני הולך לצוד אותה וכדי לה להיזהר ממני.

כשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני. באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה. ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת שאני עדיין לבושה. למזלי הבגדים עדיין היו לגופי. נשמתי לרווחה. נגעתי בזהירות בלחיי שכאבה מאוד והנעתי את אצבעותיי בעדינות עליה כדי לוודא שלא נשברה. כאבי תופת פשטו בגופי בגלים. שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה אך לא הבנתי היכן אני נמצאת. החדר בו הייתי לא היה מוכר. היכן אני, לעזאזל? נדרכתי כששמעתי קול מוכר פונה אליי. "אף אחד לא נגע בך, את בטוחה עכשיו."

"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.

מאז שאני מכירה אותו, כשעלינו לאותו התיכון ושובצנו באותה כיתה, הוא משך את תשומת ליבי. אופנוען יהיר ושחצן, מושא העיניים של כל הבנות בתיכון. היה נראה לי שגם אני משכתי את תשומת ליבו, כיוון שהוא נהג להציק לי בקביעות. אך בין רגע ההצקות הקטנות הפכו להשמצות והשפלות נוראיות. אני לא יודעת למה הוא מתאכזר אליי ככה, ואני מנסה להתעלם ממנו, להתעלם מהקיום שלו, אך בכל פעם הוא גורם לי לאבד את העשתונות מחדש. כשאני חוזרת לבית הספר אחריי שבוע בו החסרתי עקב מחלה, אני מגלה שיש לנו עבודה מסכמת בהיסטוריה להגיש ביחד. הציונים עליהם אני עומלת קשה חשובים לי, ולכן אני מאמינה שנוכל לסיים עם העבודה במהירות ואפטר מליאו בסוף השנה- כשנסיים את התיכון וכל אחד ילך לדרכו. אך הדברים לא הולכים כמתוכנן. טרופים: ספר תיכון, בולי, שונאים לאוהבים. עלול להכיל: אלימות, מין מפורט, סמים, שתייה חריפה ועוד... (הקריאה היא על אחריותכם בלבד!!!) © All Rights Reserved כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, לשכפל ולהפיץ.

״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.

-גמור- בין מור ודניאל יש יריבות רבת שנים, הם לא מסתדרים כבר מהיום הראשון בחטיבה. מור היא נערה טיפוסית, עם שני הורים שלא בדיוק מתפקדים וחבורה אוהבת ותומכת שכבר מזמן הפכו למשפחה האמיתית שלה. והיא תגן עליהם מפני הכל, כולל מפני נערים טיפשים כמו דניאל מזרחי. דניאל הוא היפיוף של שכבת יב׳, עם מאה אחוז ביטחון עצמי ואפס אחוז נחמדות הוא מחזיק את כולם בכף ידו, ולעומת מור הוא האחד עם חברים מזויפים ומשפחה אוהבת ותומכת. דניאל לא אוהב את מור, בכלל. וגם מור לא בדיוק מחבבת את דניאל. אבל לכו תדעו, דברים משתנים. קרדיט לעיצוב הכריכה lili20083❤️

ג'יימי היא חנונית ודחויה בשכבה. טיילר הוא הילד הכי מבוקש בשכבה. ג'יימי חכמה. טיילר אידיוט. טיילר צריך עזרה בלימודים בשביל להשאר קפטן קבוצת הכדורסל, ג'יימי מוכרחת לעזור לטיילר. הם מתחברים ולג'יימי יש הרבה מאוד סודות שטיילר לא יודע. הם שונים, הפכים מוחלטים. אבל כמה שהיא שקטה ועדינה, היא פראית ביותר. טיילר מוציא ממנה את הדברים שהיא לא חשבה שיש בתוכה. ״אני אוהב אותך ג'יימי..״ -טיילר. ״כנראה שאותה אתה אוהב יותר...״ -ג'יימי. *מכיל תכנים מיניים. *מכיל קללות. *מעל גיל 14. *המשך לMr&Mrs Grin -תקראו אותו לפני שתקראו את הסיפור הזה. *גמור*