תקציר - "גורל אכזר" ג'יין "כל גופי זועק מכאב, אבל זו כבר שגרה בשבילי. מה המשמעות של כאב פיזי, כשברגע אחד נשמתי נמחצה מבפנים?" הוא לקח ממני את כל היקרים לי, כלא אותי, הפקיר אותי בידי חייליו הכול חוץ מלגזול ממני את הדבר האחרון שנותר. אבל יש דבר שהוא לא יודע: יש לי קלף ביד, סוד שיכול להפיל אותו, ואני לא מהססת להשתמש בו. והקלף הזה? הוא הבן שלו. יורש העצר. כשהאמת תתברר לו, הכול ישתנה. אבל אז פגשתי את ג'יימסון, ולרגע אחד-הכול התערער. כל התוכנית, כל הכאב, כל המרד. והכול בגלל חזיון ארור אחד, ששינה לי את הגורל. ג'יימסון "היא לא כמו האחרות. היא לא משתופפת, לא נכנעת. ואני... לא מצליח להפסיק לרצות להדליק שוב את האור בעיניים הירוקות שלה." היא הדבר הכי קרוב לחלום שהעזתי לדמיין, ובאותו הזמן-הסכנה הגדולה ביותר שעמדה מולי. היא עלולה להרוס אותי. להרוס את מה שבניתי כל חיי. אבל כשאני מביט בה... אני כבר לא בטוח מה שווה יותר-הכתר או היא. על הספר: "גורל אכזר" מתרחש בממלכה עתיקה בספרד, עשרים שנה לאחר מלחמה עקובה מדם שהובילה להשמדת הנביאים-בעלי היכולת לחזות את העתיד. כעת, כשהמלך שולט ביד ברזל והאמת נקברת עמוק באדמה, סוד אחד עתיד לזעזע את יסודות הממלכה. וכאשר הלב מתעורר-האם האמת תציל, או תהרוס הכול?

״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.

~גמור~ אוולין דלקה- הגיע היום הולדת 21 שלי ואיתה נלקחת החירות שלי. בתור הבת של הקיסר אני אצטרך לקיים את המנהג שעובר בדורות שלנו. אצטרך למצוא גבר ולהתחתן איתו, רק שאבא שלי תכנן משהו אחר עבורי. קרב גלדיאטורים עד המוות. הגלדיאטור האחרון שיעמוד על רגליו יזכה בי. האכזרי ביותר מהגלדיאטורים ניצח, כשעברתי לגור איתו לא היה לו אכפת ממני. הוא ברברי בכל מובן, אכזרי וחושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות. אם הוא חושב שאכנע לדבריו אז שיחשוב שוב. הוא ניצח את הגלדיאטורים האחרים שהם הפיונים בלוח השחמט וקיבל אותי, עכשיו הוא משחק נגד המלכה. אנדריי סטולרו- נלחמתי בקרב עליה רק כדי לזכות בכבוד ולהוכיח את הכוח שלי, אחרי שעמדתי על שאר גופות הגלדיאטורים וניצחתי אוולין השפילה אותי מול כולם. במקום לזכות בכבוד חוויתי השפלה מול עשרות אלפי אנשים מהבת של הקיסר. היא תשלם על זה, היא שלי עכשיו והיא תדע את מקומה. היא חוצפנית, תמימה ויותר מכך היא חושבת שהיא יכולה להגיד לי מה לעשות. הדבר היחיד שהיא הביאה לחיי מאז שהיא נכנסה אליהם זה צרות. הגיע הזמן שהילדה המפונקת תתעורר למציאות של החיים האמיתיים. אוולין עשתה טעות ועל טעויות משלמים.

"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.