סיפורים
2 stories
שקרי לי by barbie3694
barbie3694
  • WpView
    Reads 51,635
  • WpVote
    Votes 2,000
  • WpPart
    Parts 40
ריהאנה קופר: הייתי בת חמש כשאיבדתי את הזיכרון. ננטשתי על ידי אבי בפח זבל, אדם בשם ג'ושוע הציל אותי ואימץ אותי כבתו. הוא העביר לי את הידע שלו, אימן אותי ולימד אותי כול דבר שהייתי צריכה כדי לשרוד בעולמו. עד כה צלפתי באנשים מאחורי הכוונת, עכשיו הגיעה ההזדמנות שלה חיכיתי- להיות סמויה, לרגל. לג'וש יש ארגון שבו שוכרים את שירותינו כדי לרצוח ולרגל אחר אנשים. הלכתי להיות עוזרת הבית שלו כדי לחטט ולגלות מידע, רק מה שלא ידעתי שהמניאק העשיר הזה יהפוך את עולמי 180 מעלות. כריסטופר סמית': חייתי את חיי בשלווה וברוגע עד שהיא הגיעה, לא אהבתי את העובדה שהילדה העקשנית הזאת תגור איתי מעתה ואילך. ניסיתי להעיף אותה יותר מידי פעמים ממה שאני יכול לספור על יד אחת. שום דבר לא הפחיד אותה. שנאתי אותה ואת החיוך המטופש שלה, שנאתי את זה שעברה לתיכון שלי. ויותר מכול שנאתי את איך שעירערה על כול דבר שאי פעם חשבתי שידעתי. - מה קורה כשאהבה גודלת בין שדות קוצים? - מה קורה כשסודות ותככים עולים מעל פני השטח? - מה קורה כשהאמת יותר מידי מכוערת ועדיף להשאיר אותה קבורה באדמה? תהיו מוכנים כי הסיפור של ריהאנה וכריס ישאיר אותכם פעורי פה. מכיל: רצח אלימות תוכן מיני מפורש אזכורים של התעללות במשפחה *חשוב לציין שסיפור זה הוא יצירה בדיונית.*
עד שתחזור by books_vpe
books_vpe
  • WpView
    Reads 10,080
  • WpVote
    Votes 478
  • WpPart
    Parts 40
בס״ד כל חיי אומנתי להיות החייל הכי מובחר בצה״ל. אני הבן של אחד המפקדים הישראלים הבכירים בחטיבת החי״ר של גולני. מכרתי את הנשמה ואת הכוח שלי לצבא. הפקדתי את חיי בידיהם וביד ה׳, ויצאתי להילחם. כל החיים שלי היו משימה אחת גדולה - גם אם לפעמים היא הרגישה כמו משימת התאבדות. לי זה לא שינה. הגורל שלי כבר נכתב. אבל יש הבטחה אחת שאני חייב לקיים. הבטחתי לנועה שלי שתמיד אשמור על עצמי. הבטחתי לה שכשאשתחרר - נבנה את החיים שחלמנו עליהם מאז התיכון. קוראים לי יונתן ברדוגו. אבל ביחידה שלי אני רק ברדוגו - החייל הכי מסור בחטיבת גולני. - קוראים לי נועה דאבוש. אני הבת של מפקד בכיר ביחידת הצנחנים. אף פעם לא רציתי תפקיד גדול בצה״ל. העדפתי להישאר הילדה התמימה - העדינה, זאת שלא צריכה לקבור את עצמה בשביל המדינה. עד שהוא הגיע. הערצתי אותו. כבר בגיל שש־עשרה וחצי ידעתי שנהיה ביחד. הוא עשה בשבילי הכול. תמיד הייתה בינינו כימיה - צחוקים, חברות, כבוד ואהבה. יונתן ברדוגו היה הפסגה של החיים שלי. אבל לפעמים דווקא האנשים שאנחנו הכי אוהבים... הם אלה שהמלחמה עלולה לקחת מאיתנו.