יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.

המאפיה היא כמו ג׳ונגל,תאכל או שיאכלו אותך ~אני~ אווה ריין היא בלונדינית עם עיניים כחולות כמו הים ואופי מלאכי,היא מפונקת לא קטנה אבל נסלח לה על זה היא לא תתחבר לכל אחד אבל לגבר שרצח את אביה? ברור שכן כל מילה של האישה הזאת היא ברזל,עד שזה מגיע אליו. טיילר קורוליין שהוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר אבל בהחלט העיפרון הכי יפה שתמצאו בקלמר הזה. רק אנשים שממש קרובים אליו זכו במפתח לליבו אך צריך לעבור לא מעט בשביל התואר הזה אבל מבט אחד מעינייה הכחולות והלב נפתח בעצמו. ⚠️הספר יכול להכיל תכנים טראגים שלחלק מהקוראים יהיה קשה לקרוא הזהרתי מראש⚠️

חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה. **** היא הייתה כל כך יפה. מלאך שפגשתי במיקרה. אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, פתאום אחותי הקטנה שהתאבדה לפני כמה שנים עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח רק כדי להגן על מישהי שאני בכלל לא מכיר. היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה. אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי. משהו שלא חשבתי שיכול להיות לי. הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל. אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.

~גמור~ ספר ראשון בסדרת אהבות מהגהנום בל לביא - אני בת 23 אבל זה מרגיש כאילו הייתי ככה כל חיי. מאז שאני בת 14 אני שומרת על כל צעד שאני עושה, בודקת ומסתכלת על כל דבר לפני שאני מחליטה. הכל אצלי שבור, העבר ההווה ונותר לי רק להניח שגם העתיד. לצערם של משפחתי, גם האהבה שלי שבורה אבל לי זה לא מפריע, אף פעם לא חשבתי על זוגיות, עד שהוא הגיע. מתאו ארקום - אני ראש המאפיה, אני הקאפו, הכי חשוב, אני מחליט על הכל. השליטה תמיד בידיים שלי, חוץ מזמנים שהיא לוקחת אותה. אף פעם לא ידעתי איך אהבה אמורה להראות, איך היא אמורה להרגיש ומה אמורים לעשות, אבל אני יודע דבר אחד. אני לא מוותר עליה. לא משנה כמה היא תדחוף אותי, תישבר לי בידיים ותוותר בעצמה. אף פעם לא ויתרתי על כלום, ואני גם לא מתכוון להתחיל עכשיו. ⚠️טריגרים:⚠️ פגיעה עצמית רצח עינויים אונס מוות של בני משפחה חטיפה