אוליביה קסם תמיד מגיע עם מחיר. כך אדון מאיירס, ליצן הקרקס האהוב ביותר בבריטניה והאב המאמץ שלנו תמיד אומר. החיים בקרקס הם גיהינום. כשאורות הזרקורים נדלקים כולנו מחייכות, מספרות לעולם שקר עטור בתלבושות מנצנצות ואיפור זוהר. אך כשהאורות כבים הבגדים נקרעים והאיפור יורד בדמעות. אדון מאיירס מוריד את מסכת הליצן וחוזר להיות המפלצת ממנה מורכבים הסיוטים שתוקפים אותי בלילה. האורחים שלנו הם לא אנשים תמימים שמתעניינים בקסם אלא במה שיש לקסם להציע. באותו נשף מסיכות עיניי קרח כחולות ננעצו בי מבעד למסכה שחורה. עשיתי טעות כשיישרתי אליו מבט בחזרה. טעות אחת הובילה לפחד הכי גדול שלי להתגשם. נמכרתי לאדון. קלייד הם קוראים לי צ'ייס. הרודף. הייתי ילד כשאבי הותיר אותי ירוי ומדמם ביערות השלג בסיביר. בעודי מדמם על השלג הקפוא ילדה בעלת עיניי זהב שובות-לב הופיעה בהזיותיי. היא החזיקה אותי בחיים עד שלהקת זאבים מלאת חמלה נתקלה בי ונתנה לי הזדמנות. במשך חודש ימים בחברת זאבים הפכתי להיות הגבר שאני היום. רודף. צורר נשמות. משליט המוות בעולם. במשך שלושים שנה חיפשתי אחר הנערה בעלת עיניי הזהב. כעת מצאתי אותה ולעומת להקת הזאבים שריחמה על הילד הפצוע באמצע היער המושלג, אני אטרוף כל חתיכת בשר מנשמתה.