‏גבריאל שם את כל החיים שלו בצד כדי לשמור על הישוב היהודי, הוא הקריב לא מעט מעצמו, את הכל חוץ מאת החיים שלו וגם אותם שם על הקו פעם אחר פעם. ‏כשמרי נכנסת לתמונה, הוא מנסה לשמור מרחק אבל פעם אחר פעם הוא מוצא את עצמו חוזר אליה או יותר נכון אותה חוזרת אליו ‏מרי-אן בכלל אמורה לשמור על המשפחה שלה ‏אבל משהו בגבריאל נותן לה את הרושם שדווקא דרכו היא תצליח לשמור עליהם באמת ‏היא עושה הכל כדי להגיע אליו, הכל כדי להרשים אותו והכל כדי לקבל ממנו משימה אחר משימה ‏מה יקרה כשלמרות שברור לשניהם שהם צריכים להתרחק אחד מהשנייה, הם מוצאים את עצמם מתאהבים עד מעל הראש 

מקום 1 ברומנטיקה♥️ 29.9.22 *הושלם* -אהבה אסורה ומופרעת ♥️ הספר יוצא לאור, לכן אינו מופיע עוד. ♥️ כל ניסיון העתקה, שימוש בחומר או חיקוי כזה או אחר יגרור תביעה משפטית. ♥️ היה ב: 1# ברומנטיקה 1# באהבה 1# בסיפוראהבה 1# romance #1 באקשן 1# באהבהאסורה 1# ברומנטי 1# בסקס 1# ב-lovestory 1# במצחיק 1# באירוטיקה

"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

בזמן שרבים מתים ממגפה שמתפשטת לכל עבר. אחרים מקריבים קורבנות בכדי להציל את עצמם ולכפר על חטאיהם בפני האלים הקדומים. אלוהי התבונה והרחמים, אל הירח עצמו, יופיע בפני זיאה - רופאה צעירה, אשר מנסה למצוא את התרופה למגפה - וישלח אותה צפונה, לאזור הפראים. רק שם היא תמצא את אשר היא מחפשת. כמובן שזה לא יהיה הדבר היחיד שהיא תמצא שם. החיפוש שלה יוביל אותה אל ההרים, שם היא תיפול לזרועותיו של לוחם גדול ואימתני. לוחם שלא יעז לוותר על נערת הניחומים שלו בקלות שכזאת - נערה, שלוחמים כמותו מוצאים אך ורק פעם אחת בחייהם הארוכים. ולכן, הוא יעשה הכל בכדי להפוך אותה לשלו, גם אם זה אומר שיהיה עליו לקשור אותה לעץ הקרוב ולעולם לא לשחרר. מה שהפראי ההוא אינו יודע, זה שדבר לא יעצור את זיאה מלהגיע למטרה שלה ולבצע את משימתה הקדושה, גם אם החיה הפנימית שלו תבחר לקרוא לה "שלו", לשאוג עליה ולרדוף אותה עד קצה ההר ובחזרה - היא תעמוד על שלה, תשאג בחזרה ותלחם בו עם כל מה שיש לה. מתוך סדרת הספרים "נבואות על הגבול" ***תכניים מיניים ***שפה בוטה ***אלימות הספר הזה בעל 77,944 מילים. כל הזכויות שמורות ליוצרת© שושנה יוסופוב.

*לתשומת לבכם, הסיפור בוגר וכולל תוכן מיני מפורט, יחסים אסורים, אלימות ותוכן גרפי. הקריאה על אחריותכם בלבד.* טים וולטרס אני מאמין שיש אנשים שנולדו למשפחות הלא נכונות, ואני מאמין שאני אחד מהם - לפחות בערך. אין לי אמא, ויש לי אבא במשרה חלקית, שאני ככה קרוב לאבד ומעולם לא הספקתי באמת לחוות. יש לי אחות קטנה שהיא כל עולמי. למרות שלא הגענו מאותם גנים, אני מכיר אותה מאז שהיא בת חודשיים, ויש את הגיטרה והמיקרופון. גם כשיכולתי - אף פעם לא הסכמתי או רציתי להצטרף למשימה חשאית. רציתי לברוח מהעולם הנסתר הזה, שמלא בשקרים וזהויות כפולות, ולחשוף את עצמי לעולם על במות אדירות, רק שאז היא הגיעה וגררה אותי איתה, הכי יפה בעולם, בת שש-עשרה וקצת, ולי אסור לגעת בה. ♥️ ויקה גולד-בלאק אני תוצאה של הפכים שהתנגשו. אבא שלי היה לוחם צדק, כישרון פנומנלי ואדם נערץ בכל מקום שאליו הוא הגיע ובכל שם שנשא. אמא שלי הייתה אחת הנשים המבוקשות ביותר במאה ה-21, אבל את אף אחד מהם לא זכיתי להכיר באמת. כשאנשים שואלים אותי מי ההורים שלי, אני מציינת את שמה של האישה שאצלה גדלתי כבת יחידה עוד מינקות כשאני רצה בין משרדים חסויים של סוכנויות ביון. אני לא מסוגלת לברוח מהעבר שלי יותר, ומישהו יהיה חייב להצטרף אליי למסע הזה.

"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את פניו לשלה בהתגרות. היא מסירה את הסינר ומפזרת את שיערה שגולש על גבה בגלים יפיפיים. היא נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגביה את עצמה ומביטה לעיניו של בראנט "אז שהוד מלכותו ישרת את עצמו." היא מדגישה את מלותיה בתגובה להתגרות של בראנט, מסתובבת ויוצאת אל הגנים. בראנט ניראה אבוד ואני לא מצליח להחזיק את עצמי ופורץ בצחוק. בראנט מרים את ידיו "משהו מצחיק אותך וויליאם?" הוא נוהם בתסכול ואני ממשיך לצחוק ללא שליטה. "אתה יכול להילחם נגד שישה אבירים במקביל אבל נראה אבוד כשילדה קטנה צועקת עליך." כואבת לי הבטן מצחוק ובראנט לא נראה מרוצה מהעניין. "מה עכשיו? שאלך אחריה?" הוא שואל כשאני מצליח להירגע. "תעלה אותה לאגף שלי, אחכה לכם שם ואבהיר לה את יחסי הכוחות בין מלך ושפחה." אני מרצין. מכיל: תכנים מיניים, אונס, תקיפה מילולית, תקיפה פיזית, אלימות.