שירן :מלאה במקומות הנכונים רזה עניים חומות ושיער שחור ארוך חלק גולש בת 17 מור:רוצה את שירן וישיג אותה בכל מחיר טחון רצח כל הבנות רוצות אותו בן 18 עיניים חומות ושיער שיער שחור מלא שרירים בכל הגוף

הוא הילד הכי מקובל בשכבה, היא מסתפקת בשתי חברות. הוא הכי שווה, היא מחשיבה את עצמה למפלצת מכוערת. הוא שכב עם חצי בית ספר, היא עדיין בתולה. הוא נוסע על המרצדס שלו, היא רוכבת על האופניים שלה. הוא לא יודע מה זה לאהוב, היא מאוהבת בו. אבל אם כל מה שהיא חשבה ,בעצם לא נכון? מה קורה כשהתפקידים מתהפכים? "And when he looks at me I swear ,I can't BREATH" "וכשהוא מסתכל עליי ,אני נשבעת הנשימה שלי נעצרת" -רוזי לנקסטר *גמור*

חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה. **** היא הייתה כל כך יפה. מלאך שפגשתי במיקרה. אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, פתאום אחותי הקטנה שהתאבדה לפני כמה שנים עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח רק כדי להגן על מישהי שאני בכלל לא מכיר. היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה. אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי. משהו שלא חשבתי שיכול להיות לי. הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל. אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.

״א-אני לא נושמת!״ צעקתי ונייט גיחך. ״את יודעת מה את צריכה לעשות כדי שאני אעזוב..״ הוא מלמל מחזק את היד שלו סביב הצוואר שלי. ״אני לא אכנע לך״ אמרתי והוא צחק והעפתי לו בעיטה אחורית שפגעה בדיוק איפה שרציתי שתפגע. ״לעזעזל..״ הוא נאנח בכבדות מתקפל וחייכתי חיוך ניצחון קופצת עליו מאחורה כדי להפיל אותו והוא תפס לי את היד. ״שיט״. הגוף שלי נחת על השטיח אימונים שתי הידיים שלי מעל הראש מוחזקות ונייט עם הפרצוף המרוצה שלו לכיווני. ״המשחק נגמר יקירה״. התחלה: 12/12/2022 סיום: 2/1/2023

מאז שאני מכירה אותו, כשעלינו לאותו התיכון ושובצנו באותה כיתה, הוא משך את תשומת ליבי. אופנוען יהיר ושחצן, מושא העיניים של כל הבנות בתיכון. היה נראה לי שגם אני משכתי את תשומת ליבו, כיוון שהוא נהג להציק לי בקביעות. אך בין רגע ההצקות הקטנות הפכו להשמצות והשפלות נוראיות. אני לא יודעת למה הוא מתאכזר אליי ככה, ואני מנסה להתעלם ממנו, להתעלם מהקיום שלו, אך בכל פעם הוא גורם לי לאבד את העשתונות מחדש. כשאני חוזרת לבית הספר אחריי שבוע בו החסרתי עקב מחלה, אני מגלה שיש לנו עבודה מסכמת בהיסטוריה להגיש ביחד. הציונים עליהם אני עומלת קשה חשובים לי, ולכן אני מאמינה שנוכל לסיים עם העבודה במהירות ואפטר מליאו בסוף השנה- כשנסיים את התיכון וכל אחד ילך לדרכו. אך הדברים לא הולכים כמתוכנן. טרופים: ספר תיכון, בולי, שונאים לאוהבים. עלול להכיל: אלימות, מין מפורט, סמים, שתייה חריפה ועוד... (הקריאה היא על אחריותכם בלבד!!!) © All Rights Reserved כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, לשכפל ולהפיץ.