"אנג'ל קולינס לא תכננה שהיום הפשוט שלה בקניון עם חברותיה ישתנה לתחילתה של סערה. לוקה דה לורנצו - בנו של ראש מאפיה קר ואכזר - ראה אותה, ובלי לאפשר לה לברוח, הכריז: 'את שלי, גם אם תברחי.' עכשיו היא עומדת מול בחירה קשה - להילחם על החופש שלה, או להיסחף אחריו לעולם מסוכן ומפתה."

*גמור* ״שנינו יודעים שאני אעדיף למות מאשר-״ ״לחיות בלעדיי?״ הוא אומר בקול זחוח וחיוך יהיר על פניו, מבין שהוא מביא אותי בדיוק לנקודה אליה ניסיתי לקחת אותו. ״להתחתן איתך.״ אני מתקנת אותו בקור, החיוך הצדדי שלו לא יורד, אם כבר רק מתרחב. ״ושנינו גם יודעים שהגאווה שלך גבוהה מדי מכדי למות ולהשאיר את האימפריה היקרה שלך בידיים של מישהו אחר.״ אני חושקת שיניים ונושמת עמוק, הוא צודק. בחיים לא אתן לאף אדם מחוץ למשפחת מדיצ׳י לקבל את המקום בראש המאפיה, גם רפאל ומלאך המוות ביחד לא יעצרו אותי. **** בעולם המאפיה נשים לא שולטות. אני יוצאת הדופן בעניין הזה. לא בחרתי בחיים האלה, הם בחרו בי. יש לי מורשת להגן עליה ואעשה הכל לשם כך. שום דבר לא יעצור אותי. גם לא הוא. הוא רוצה את הממלכה שלי. כדי לנצח אעשה הכל. גם אם זה יהרוג אותי. *הסיפור מכיל קללות ותכנים מיניים

אוליביה קסם תמיד מגיע עם מחיר. כך אדון מאיירס, ליצן הקרקס האהוב ביותר בבריטניה והאב המאמץ שלנו תמיד אומר. החיים בקרקס הם גיהינום. כשאורות הזרקורים נדלקים כולנו מחייכות, מספרות לעולם שקר עטור בתלבושות מנצנצות ואיפור זוהר. אך כשהאורות כבים הבגדים נקרעים והאיפור יורד בדמעות. אדון מאיירס מוריד את מסכת הליצן וחוזר להיות המפלצת ממנה מורכבים הסיוטים שתוקפים אותי בלילה. האורחים שלנו הם לא אנשים תמימים שמתעניינים בקסם אלא במה שיש לקסם להציע. באותו נשף מסיכות עיניי קרח כחולות ננעצו בי מבעד למסכה שחורה. עשיתי טעות כשיישרתי אליו מבט בחזרה. טעות אחת הובילה לפחד הכי גדול שלי להתגשם. נמכרתי לאדון. קלייד הם קוראים לי צ'ייס. הרודף. הייתי ילד כשאבי הותיר אותי ירוי ומדמם ביערות השלג בסיביר. בעודי מדמם על השלג הקפוא ילדה בעלת עיניי זהב שובות-לב הופיעה בהזיותיי. היא החזיקה אותי בחיים עד שלהקת זאבים מלאת חמלה נתקלה בי ונתנה לי הזדמנות. במשך חודש ימים בחברת זאבים הפכתי להיות הגבר שאני היום. רודף. צורר נשמות. משליט המוות בעולם. במשך שלושים שנה חיפשתי אחר הנערה בעלת עיניי הזהב. כעת מצאתי אותה ולעומת להקת הזאבים שריחמה על הילד הפצוע באמצע היער המושלג, אני אטרוף כל חתיכת בשר מנשמתה.

ראסל אלונסו- לה נסטה פלשו לבית שלי, ניסו להרוג את אחים שלי, את מלודי. זין על החיים שלי, אבל ברגע שהם התעסקו עם המשפחה שלי הם יקבלו את הנקמה שמגיעה להם. בראש לה נסטה, יש את הת'ר בתור קאפו, אישה. היא חושבת שהיא מפחידה, שהיא מאיימת עליי. מה שהיא לא יודעת זה שהיא רק בובה בשבילי, ואני נהנה לשחק איתה. הת'ר ריזו- כל החיים שלי אני שומעת את הלחשושים על היותי אישה במאפיה, שזו רק עבודה של גברים, שנשים לא יכולות לעשות דבר. אני לא חייבת להוכיח לאף אחד שום דבר, ובמיוחד לא לראסל. הוא גבר שחושב מהשריר שלו, שחושב שאני ארד על ארבע מולו. הוא לא יודע שאני הולכת להוריד אותו מולי, לגרום לו להתחנן על החיים שלו.

"הוא משך בידיה בחוזקה, לא נותן לה שניה אחת להגיב. הוא דחף אותה אל קיר הלבנים באגרסיביות, בלי טיפת רחמים בעייניו. הוא תפס בצווארה בחוזקה, נושך את שפתו התחתונה. "את לא תדברי אליי ככה, שמעת?" הוא אמר והתקרב אליה, סנטימטרים בודדים מפרידים בינהם. היא אהבה את האגרסיביות שלו." דאמ, אם אתם אוהבים אגרסיביות זה בדיוק בשבילכם. מלחמה באמצע שנות ה40, נערת רחוב בשם אליזבת שרק מחפשת ייעוד וגונבת נשק נשלחת למשימה חשובה שתחליט על גורלה, ושם היא פוגשת את המפקד החדש שלה, מישל. מישל הוא מפקד הלהב הכחולה, גבר אדיש וקשוח שלא הרגיש אהבה בעבר, אבל כשהוא גייס את הנערה הזו לצבא הכל השתנה אצלו. * מכיל תכנים מיניים וגרפים מאוד *

•יופי מסוכן• 🔞 •הקדמה לסיפור• הלשון שלי ליקקה את פטמותיה ומצצה אותן בהתמסרות. הרמתי את מבטי אליה - שילוב של יראה, כעס, תסכול, ורמז קל לכניעה בלתי רצויה. ידעתי שזה אסור, ידעתי שזה גם לא חכם. אבל הפיתוי היה חזק מדי. עיניה הסגולות, זוהרות ככוכבים, סחפו אותי למערבולת של רצון. שפתיה הבשרניות והעסיסיות קרצו לנשיקה, ושערה השחור הארוך זרם כמו מפל משי על עורה החשוף. היא הייתה חזון של יופי ופיתוי, של תאווה ואבדון. שדיה, מושלמים בגודלם, היו בדיוק מה שחלמתי עליו. ירכיה הבשרניות ותחתה, גמיש ועסיסי כמו אפרסק בשל, השלימו את התמונה. המשכתי למצוץ את פטמותיה בנואשות, להוט לתבוע אותה לעצמי, למרות שידעתי שאתחרט על כך. הייתי צריך לבחור את מלאכית האור במקום זאת, אבל גופי רעד כשגופה זינק עלי כמו חיית טרף. לא יכולתי להתנגד לה, ולא הייתי רוצה גם אם הייתי יכול. לעזאזל, היא הייתה כל מה שרציתי. נשימתי נעתקה, גניחותיי התערבבו בצחוקה המטריף. היא שיחקה בי, שמרה אותי קשה ונזקק עבורה, בזמן שרכבה עלי בקצב שהוציא אותי מדעתי. ידעתי שאני טועה. בכל ליבי, חרטה כואבת בערה בי. ידיי אחזו בתחתה בחוזקה, עד שהכאב התערבב עם התסכול. בחרתי את האפלה שלה על פני האור שהבטיחו לי המלאכים. הייתי טיפש. נפלתי למלכודת שלה, רק בשביל לילה אחד של הנאה אסורה

רייף (רפאל) קאלהן- לא ביקשתי עתיד. לא חיפשתי התחלה חדשה. גדלתי בעולם שבו אהבה היא חולשה, שקט הוא מגן - ואני למדתי לשתוק, להיות קר. עכשיו שלחו אותי לפנימייה הכי יוקרתית ביבשת, עם חליפות, חוקים,נערים ונערות שזוכרים לך כל מבט. אני לא שייך לכאן. אבל אז הוא הופיע - עם מבט מהוסס וקול שקט מדי, כזה שמדליק בי משהו מסוכן. לא אכפת לי שהוא הבן של אויב. אני כבר יודע - אני הולך להיהרס בגללו. נואל וורד- אף פעם לא הייתי הראשון. לא זה שרואים. גדלתי בצל של אח מושלם מדי, תחת אבא שאוהב רק את מה שהוא בנה בעצמו. ועכשיו - אני נשלח למקום חדש, להתחלה שאף אחד לא שאל אותי עליה. הייתי בטוח שאוכל להיעלם שם בשקט. אבל אז פגשתי אותו - רפאל קאלהן. הוא מסוכן, קר, מפחיד. ואיכשהו - הוא ראה אותי. וזה היה הדבר הכי יפה, והכי מסוכן שקרה לי בחיים.

~גמור~ בלייק אלונסו- "שמור את חבריך קרובים ואת אויבך קרובים עוד יותר." אין לי חברים חוץ מאחים שלי אבל יש לי אויבים וזה בדיוק מה שעשיתי. התחתנתי עם הבת של הקאפו מהמאפיה האויבת, הצעתי לו כוח, כסף והוא לא חשב פעמיים לפני שחטף את ההצעה והפקיר את בתו. אני לא סומך עליו בשום צורה וברגע שהוא יחשוב לפנות נגדי הבת המתוקה שלו בהישג ידי. מלודי היא אישה עדינה ופחדנית, אני מתעב את התכונות האלה בה ומכך שהיא חושבת שכל פעם אני אהרוג אותה ללא סיבה. אני מנסה להיות עדין איתה אך זו משימה בלתי אפשרית. מלודי ריזו- רציתי להיות שימושית בעיני אבא שלי, התחתנתי עם גבר מהמאפיה האויבת כדי שיחזקו את המאפיה של אבא שלי וכדי שיהיה בינינו שלום, זו הייתה מחשבה תמימה. לא ידעתי שהגעתי למשפחה של חיות אדם, בעלי הוא אחד כזה. הכינוי של בלייק הוא חסר רגשות וברגע שהכרתי אותו הבנתי למה הוא מכונה ככה. בלייק גבר קר רוח, לא אכפתי ואכזרי. הוא הבטיח לי שיתן לי פרטיות והפר את ההבטחה הזאת לאחר כמה שעות, הוא עושה מה שבא לו ולא אכפת לו איך אגיב. עם כמה שהוא אכזרי הוא נמנע מלפגוע בגופי ונמנע מלהפחיד אותי למרות שרק להסתכל עליו מעלה בי פחד.

*גמור* - הוא הקונסיליירי הקר של איטליה , היא בחורה שעברה חיים קשים . הוא לא מסוגל לאהוב אף אחד , היא רק רוצה שמישהו יאהב אותה באמת . אף אחד מביניהם לא יודע איך זה יגמר , אבל שניהם יודעים שזה יוביל או לאסון , או לאהבה נצחית . - ⚠️ טריגרים - תכנים מיניים מפורטים , אלימות פיזית ומילולית , פגיעה עצמית , הפרעת אכילה , חטיפה , תיאורי רצח / דם , הטרדה ודברים נוספים . האחריות על הקורא בלבד !! ⚠️ - טרופים - מאפיה , גבר אלפא , הוא נפל קודם וחזק יותר , ״תגע בה ואתה מת״ , ״מי עשה לך את זה״ - סיפור שני בסדרת המאפיונרים , לא ניתן לקרוא כספר בודד !! קדם לו - • המאפיונר האכזרי שלי { 1 } •

ברונו, האח התאום של ליליאן. הוא תמיד משיג כל מה שהוא רוצה. וכרגע.. הוא רוצה אותה. שניהם אוהבים את המשחק. שניהם אוהבים את הריגוש. היא מתחצפת, הוא מגיב באש. כשהכל מסתבך ויש משיכה, שני הצדדים מגיעים לעסקה. היא עשתה עסקה עם השטן.. אבל גם היא לא מלאך. הם קורצו מאותו חומר והקרב על השליטה לא עומד להיות קל. *לא ניתן לקרוא כספר בודד- מכיל⚠️ תכנים מיניים מפורטים אונס סמים הקריאה על אחריותכם בלבד, קריאה מהנה❤️