אני אכתוב את הסיפור של פרסי ג'קסון בהוגוורטס בצורה הגיונית ורציונלית. אבל אל תעזו להתחיל לקרוא את הסיפור אם לא התחלתם וסיימתם לקרוא את הארי פוטר והשיטה הרציונלית אחרת לא תבינו את הבדיחות ותקבלו ספויילרים. לאנשים חכמים בלבד. ואם חייזרים צופים בזה אני מודה לכם מקרב הלב שאתם מקדישים מזמנכם לפענח את דבריי.

****היי, הביאו לצומת ליבי ששכחתי לכתוב שהסיפור הזה ננטש.. אם אתם רוצים לקרוא אתם מוזמנים אבל שתדעו שאני לא מתכננת להמשיך אותו**** אוקי, אז כולם מכירים את התרגיל. פרסי הוא הנכד של וולדמורט, פרסי והשבעה הולכים להוגוורטס וקורים להם דברים. כולנו מכירים את הגיבורים האהובים פרסי ג'קסון והארי פוטר, אבל מה יקרה כשפרסי והשבעה ישלחו לבית ספר אחד קסום להתמודד עם ההרפתקאות של נער אחד בשם הארי פוטר ושני חבריו הטובים ביותר, הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי. הארי כועס, אחרי ארבע שנים של לימודים בבית הספר הוגוורטס דמבלדור מודיע שלוולדמורט יש נכד, וזה לא נגמר בזה, מורה מרושעת להתגוננות מפני כוחות האופל מאיימת להרוס את בית ספרו האהוב ודלת מסדרון מסתורית רודפת אותו בחלומותיו. פרסי חסר מזל, אחרי שתי מלחמות, אין ספור מתים ונפילה לטרטרוס - החלק הכי עמוק בשאול. אלות הגורל לא מאכזבות ומחליטות שזה לא מספיק עבוד הגיבור הצעיר. פרסי וחבריו נשלחים לבית ספר קסום להגן על שלושה נערים מפני וולדמורט, הסבא שני של פרסי - שגם הוא מרושע. כי למה לא? וולדמורט נחוש, אחרי מה שקרה עם אהובתו וולדמורט נחוש למצוא את נכדו ולתקן את העוולות, הוא נחוש להחזיר משפחתו למסלול ונחוש לגרום להארי פוטר לשלם על מה שעשה להם. כל זה מתקיים במהלך השנה החמישית של

"העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגל לשינה, ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם." ~ רבי נתן מברסלב בשם רבי נחמן מברסלב לפעמים אני לא ישנה בלילה. לא בגלל סיוטים או משהו בסגנון. סתם ערה עד אור הבוקר בלי טיפת ריכוז. הלילות הלבנים האלה תמיד משאירים אחריהם מזכרות משונות: "דודה" מוזרה למאכלים מקוללים למדי (למשל, בייגלה עם אננס מקופסת שימורים) שנמשכת כבר שנים, יכולת חסרת תועלת או פתק ועליו משהו בכתב ישנוני ורועד. אני לא תמיד מצליחה לפענח את הכתב שלי, או מה לעזאזל עבר לי בראש באותו הרגע שניסיתי לכתוב. (מצאתי פעם פתק שהייתה כתובה עליו מילה אחת בגדול, עם רווח בין האותיות: "א ל י ג ט ו ר".) אבל לפעמים יכולים לצאת מזה גם כמה סיפורים מעניינים. כי השעות הקטנות של הלילה הן השעות הגדולות באמת. ★★★★★★★★★ סוג של ספר וואנשוטים? אני לא ממש יודעת איך לתאר מה הולך פה. כמו כן, הרמה והסגנון משתנים לאורך הספר בגלל שלפעמים אני מעלה שטויות ישנות שכתבתי ומצאתי במקרה. העלאה לא סדירה בעליל. חלק מהסיפורים שיש פה הם אפילו לא סיפורים קצרים, אלא סיפורת בזק.(בערך - מיקרו סיפורים)

טוב, אז הארי פוטר צריך הורים חורגים מרושעים, נכון? ומי יותר מתאים, מאשר האחד והיחיד, הדגול מרבבה וראשו כתם פז, ארגוס פילץ'?

בעולם בו השקר חוגג והמציאות שוקעת לאיטה בעלטה סמיכה העוטפת אותה בלא נודע - הגבולות מטשטשים גם הם עם הזמן. בעולם הזה, נער צעיר בשם ארגמן מבקש לצלוח את חייו עם כמה שפחות צלקות וכמה שיותר טוהר. אך עם הזמן, הוא מגלה בלית ברירה שגם החזקים נופלים, ואין הגנה טוטאלית מפני האפלה. לאט לאט הוא נשאב אל תוך הצד היפה פחות של היקום, ועם הזמן האפלה סוחפת אותו איתה עד שההבדלים בינהם מתכהים והוא הופך בעצמו לאוחז ברשע. הצטרפו למסע חייו מלאי התהפוכות, התשוקות, החלומות שהתגשמו וגם אילו שהתנפצו בקול רעש מחריש אוזניים. לוו אותו ברגעיו הקשים, היפים ואלו שאין מילים המתארות אותם. ותשארו שם לצידו ברגעים המכריעים בהם על ארגמן לנקוט בצעדים גורליים שעלולים לערער את אמות התווך של היקום המוכר לנו כיום.

הברנש צחק והתרומם. "ישנת טוב?" התעסק עם משהו, מדבר עם גבו אלי. "אפשר לומר. אולי תוכל להסביר לי מי אתה?" הסקרנות אכלה בי כמו חטיף צהריים. הברנש התיישב שוב על קרסוליו מולי, מביא את ראשו לגובה עיני. "אני אדם. ואתה?" הושיט את ידו ללחיצה. "לואי" לחצתי בתמיהה. "איזה מספר?" שוב ההומור המוזר. אבל זרמתי איתו. "לואי השני. סבי הראשון" הברנש, או שנכון כרגע לכנותו בשמו, אדם, הנהן בחיוך והתרומם שוב. לא מתעייף משינויי התנוחות ששינה לפחות שלושה פעמים. הבנאדם בכושר. "אפשר לשאול משהו?" העזתי שוב. לא יודע אם אני מעז להעז. "לשאול אפשר תמיד" "ולענות?" "גם אפשר. השאלה היא אם יש רצון או רווח אישי" מ'שתגיד. "אתה באמת גר פה? כי זה נראה ששנים לא היית פה" "אני באמת גר פה, אבל שנים לא הייתי פה" האדם הזה מתחיל לעצבן. "הסבר" שאלתי או דרשתי. נראה לי דרשתי. "אפשר לשאול שאלה?" החזיר הלה בשאלה על שאלתי. "לשאול אפשר תמיד" אדם לא צחק. "מה הדבר הזה עושה אצלך?" הוציא משהו מנצנץ מכיסו. אימצתי את עיני. הזכוכית?