אני מביטה לעיניו ומחכה שירים את מבטו. "אתה אוהב את מה שאתה רואה?" אני שואלת בתמימות מעושה כשהוא סוף סוף מרים אותו. הוא מסמיק כתשובה. "עומד לך, כנראה שהתשובה היא כן." אני מחליטה להביך אותו, גם ככה הוא עולה לי על העצבים. "סליחה... זה פשוט שהם שם... אני לא יכול לא להסתכל עליהם." הוא מנסה להתחמק ומאדים עוד יותר. "מי שם?"...
סיפור שהוא כמו יומן. מחשבות ורגשות שיוצרות מילים. סיפור עלי, על הראש שלי, על איך שאני רואה את החיים שלי. זה לא יהיה סיפור שמח, אבל גם לא תמיד ממורמר. לאן שהחיים יכוונו אותי, לשם אלך. למי שאוהב תיאורים עמוקים על רגשות חזקים, זה מיועד לכם
ג׳ניפר, או ג׳ייד, היא סך הכל ילדה בת 17, אבל היא עוברת כל כך הרבה, מרגישה כל כך הרבה ושורדת למרות הכל. ג׳ייד אוהבת וחווה כאב מר שמאיים להטביע אותה... *אזהרת טריגר פגיעה עצמית והתקפי חרדה*