רוזבל לא חיפשה הרבה. כל חייה הקדישה לריפוי, לאור, לתקווה בעולם עצוב ואפל כל כך. במילים, במעשים שקטים - היא רק רצתה להקל. אבל הם פחדו ממנה. קראו לה מכשפה. כי מי באמת סומך על מכשפה?, זו מי שהיא וכנראה שגם מה שמגדיר אותה. והוא? הוא היה ההפך הגמור. ערפד, צייד, שחי רק כדי לשרוד, זוהי מהות חייו. הוא שאב חיים - מצמחים, מבעלי חיים, ובעיקר מאנשים. אבל היא... היא ריפאה. חיה בנתינה. והוא? רק האופל של עצמו. הדבר היחיד שחיבר ביניהם היה הריח שלה ורדים, הריח הייחודי רק לה, אהבה, משהו שלא יכל להבין. והיא? כל מה שהוא לעולם לא יהיה. היא הייתה באור. הוא היה בצל. תהנו בקריאה❤️‍🔥 ~כל הזכויות שמורות לי~ קרדיטים: Ai עם התמונות לפרקים❤️‍🔥 #1 מכשפה #9 מכשפה

ניסיתי לזוז מתחתיו ללא הצלחה. ״אני אוהב כשאת נאבקת בי.״ הוא לחש והצמיד את שפתיו לצוואר שלי, מנשק נשיקה ארוכה, מלקק ומוצץ את עורי. הגוף שלי בגד בי, המגע שלו הטריף אותי ומצאתי את עצמי נאנחת. ״אבל אני עוד יותר אוהב כשאת מתמסרת אליי.״ הוא המשיך לנשק את צווארי והייתי מרותקת תחתיו, לא יכולה לעשות כלום מלבד להרגיש את המגע החם שלו, ואת הרטיבות שהתחילה בין רגליי. לאחר כמה רגעים הוא עצר והרים את ראשו להביט בי. הסטתי ממנו את מבטי. הוא הניח שתי אצבעות על סנטרי והפנה את מבטי חזרה אליו. ״מה קרה? הזכרתי לך כמה טוב אני יכול לגרום לך להרגיש?״ הוא שאל בקול זחוח. ממזר שחצן וחצוף. ״ בחיים לא אתמסר לך.״ סיננתי לעברו. הוא חייך את החיוך הזדוני שלו. "אנחנו עוד נראה." אחרי שנתפסת בניסיון לגנוב ממנו סכום גדול של כסף, החלטת לעשות הכל כדי שלא יסגיר אותך. עשית איתו עסקה. להיות שלו, בתמורה למחיקת החוב. הוא מחליט לכמה זמן. הוא מחליט הכל. החלטת לשתף פעולה כדי שתוכלי לאסוף מידע ולברוח, אבל לא בנית על זה שהגבר הזה יטלטל את עולמך. תשוקה, אשמה, ומשחקי שליטה הם המתכון לאסון. אבל זה אסון מתוק כל כך. הסיפור כולל יחסי שליטה בין מאסטר לנשלטת, כאב, עונג, ענישה ומונחים מעולם הבדס״מ.