דיימון מדוקס היה אמור להיות כוכב. עתידו ככוכב פוטבול בליגת ה-NFL היה נראה מובטח, עד שפציעה אחת בקולג' שינתה הכול. במקום מגרשי המשחקים, שנים אחרי ההחלמה, הוא מצא את עצמו בחזית אחרת - ככבאי נועז בתחנת כיבוי האש של ניו יורק. העבודה המסוכנת הפכה למרכז חייו, והצוות שלו - למשפחה היחידה שנשארה לו. בזמן שכולם דיברו עליו כעל הכוכב הבא, מאיה מונרו נבלעה ברקע - שקופה ובלתי נראית. היום, שנים אחרי, היא הצליחה בדרכה שלה: בלי תואר, בלי תמיכה מההורים שחתכו איתה קשר, אבל עם הרבה אומץ - היא פתחה את מסעדת החלומות שלה, שנותנת הזדמנות שנייה לנוער בסיכון ולאסירים משוחררים שמנסים לבנות חיים חדשים. היא צעירה ממנו בחמש שנים, היא הייתה פעם הילדה שהוא נהג לעקוץ, הוא לא התכוון לפגוע - אבל המילים הקטנות כמו ׳דוב קטן׳ השאירו חותם גדול. עכשיו, כשהם נפגשים שוב, מאיה רחוקה מלהיות הילדה שהוא זוכר. הפעם, דיימון יצטרך להתמודד עם מה שהרס בלי לשים לב.

~ שיפשפתי את הידיים בכוח, בסבון, במים, בסמרטוטים, בכל דבר שעלה בידי. הן כבר היו נקיות ללא סימן לדם שהיה עליהן לפני, אבל שיפשפתי אותן בשביל להיפטר מהתחושה, מנסה להדחיק את המחשבה ולהכניס לעצמי לראש שזאת לא אני. ~ זה מה שהיה לאחר הרצח הראשון שביצעתי, הבאים אחריו כבר היו שונים. הרגתי הרבה אנשים, ולאט לאט, משהו בתוכי מת איתם. ג'ו היא ילדה בת 17, פושעת בת 17, רוצחת בת 17. בגלל חייה הדפוקים היא רגילה להיכנס למצבים קשים ומסכני חיים, אך הפעם היא נכנסה למצב שממנו גם היא כבר לא בטוחה שתצליח לצאת... * פרק חדש יצא בקרוב (נכתב ב1/1/22)

"מי זו, אדון קייל" אמר הבחור הצעיר אל השטן. "היא הנקמה שלי" הסתכל עליי בגאווה. הם מחייכים אליי. אני אוחזת בשרשראות הברזל המחזיקות אותי לתקרה. אני שותקת כמו ילדה טובה. בעולם שלו יש חוקים. ואני מוכרחה להקשיב להם. אך כמו שאני הנקמה שלו, הוא הנקמה שלי. יום יבוא אדוני. "ולנסי" הבחור השקט פותח את פיו לפתע. "עד מתי תשמור אותה?. יום יבוא והיא תדבר" השפלתי מבט. האקדח בכיס הטוקסידו המפואר של קייל יכול לפלח את דרכו לראשי ברגע. קייל התקרב אליי, החזיק בסנטרי עם אקדחו, ליטף בעדינות מלחיצה. הוא יודע עד כמה אני מפחדת ממנו. "היא לא תעשה כלום" הוא אומר בפשטות. היהירות שלו זהרה. "היא חלשה מכדי לנסות. אני צודק ילדה?" הנהנתי אליו מחכה שכל זה יסתיים.

היא עברה הרבה בחיים ורק רוצה שקט ולשכוח , היא רכה ועדינה ולא מסוגלת לפגוע בזבוב הוא הקאפו של המאפיה בשיקגו ומאז מה שקרה לו לא מסוגל לאהוב אבל מה יקרה כששניהם יפגשו? " תעזוב אותי , אתה לא אבא שלי ואתה לא מחליט עליי !! " צרחתי עליו וניסיתי להשתחרר מאחיזתו הכואבת " אם אני אומר לך לעשות משהו את תעשי אותו את מבינה אותי??!!! " הוא צרח עלי , בחיים לא ראיתי אותו כל כך כועס , מה כבר עשיתי אני לא מבינה " תכנסי לחדר את לא יוצאת ממנו עד הודעה חדשה ברור ? " מה ? , הוא לא יכול לכלוא אותי פה , זה לא הגיוני " אתה לא יכול לעשות את זה " צעקתי עליו , הוא לקח את ידי ומשך אותי ולחדר וזרק אותי על המיטה . " בטח שאני יכול מתוקה " אמר , חייך חיוך אכזרי וטרק את הדלת. טריגרים : אונס אלימות מילולית אלימות פיזית מוות

"אז אני כן מפחד מהסיכונים, את יודעת מה עבר עליי כשחשבתי שאני הולך לאבד אותך?!". במקום שבו כל אמת עטופה בשקר, אמיליה מגלה שמה שסיפרו לה על עצמה רחוק מלהיות נכון. המוסד שאליו היא נשלחת אמור להגן עליה אבל מאחורי הדלתות הנעולות מסתתרים כוחות אפלים, כנפיים שלא שייכות למלאכים ומשולש יחסים מסובך שהלב לא מצליח לבחור בתוכו. היא תלויה בין עבר שנמחק לה מהזיכרון, הווה מסוכן שמאיים לשבור אותה ועתיד שהיא אפילו לא בטוחה שתחיה כדי לראות. כשהלב, הגוף והאמת לא מסונכרנים- אמיליה תצטרך להחליט, לברוח? להילחם? או ללכת לאיבוד.

סיפורי הוא די מטורף, סליחה תנו לי לתקן את עצמי, הוא מטורף. מרגע החטיפה כל חיי השתנו, לא האמנתי עד כמה מסובכת אני. התעוררתי ביום הולדתי וגיליתי שאני לא מי שחשבתי שאני. החיים שלי התחילו טובים ומאושרים עד לרגעים מסוימים אשר גרמו להורדת הביטחון שלי. יום פתיחת הלימודים הגיע, ציפיתי להתחלה חדשה ומאושרת, עקב מעברי לבית ספר אחר, אך לצערי ההפך קרה, לא האמנתי שבכמה שעות בודדות הוא יגיע.החיים שלי השתנו בשניה שראיתי אותו, קשה לפספס את תיאו בראון, גבר מושך ומסתורי. הוא ידע שאני שלו מהרגע הראשון שראה אותי, הייתי תמימה, לא הכרתי את העולם שלו, עולמו של אלפא תיאו, עולם ציותים בלתי נגמרים, חוקים, עונשים. תמיד הוא היה כה מסתורי, הוא התעלל בי ובאותה נשימה שבה את ליבי. עולם הזאבים נגלה לנגד עיניי, אני שלו, אני המיועדת שלו. כל חיי היו שקר אחד גדול. אלפא תיאו תמיד התנהג אליי בצורה נוקשה, עשיתי משהו לא בסדר, אני מקבלת חינוך, או במילים אחרות עונש. דרכו שלו הייתה רעה, נוקשה, קשה. חינכו אותו לדבר אחד יחיד, שליטה. תמיד עברה בתוכי התחושה שהוא הזאב הרע, אבל הוא רק ניסה לשמור עליי, אלפא לא ידע להרגיש רוך ואהבה, אבל זה בסדר בשביל זה אני נמצאת בחייו, ואני מודה לזאב הרע שלי,הזאב שגרם לי לפרוץ את חומות התנהגותי, הזאב ששמר עליי מגורלי.

טוני נמכר לעבדות בגיל שבע. אדונו מתאכזר אליו ומעביד אותו בפרך. המקום היחיד בו הוא מרגיש בטוח זה ליד הגדר שבקצה הגן. קטרינה נולדה למשפחה מיוחסת. לא חסר לה דבר בביתה המפואר, אך היא מרגישה שאינה מקבלת יחס ואהבה מאמה. מה יקרה כאשר ייפגשו השניים? האם יתחברו למרות השוני המוחלט ביניהם? האם ירשו לעצמם לאהוב, למרות הסכנות, החששות והכאב שבדבר? האם סודם יתגלה? מה יקרה כאשר קטרינה תאלץ להתחתן עם בנו של יועץ המלך ולהיות רחוקה מטוני? והאם טוני יזכה אי פעם לקבל את חירותו בחזרה? "נער הנעליים" הוא סיפור שגם אחרי שנים של כתיבה אני ממשיכה לערוך אותו. הסיפור מתחיל בנקודת זמן שבה גיבוריו הם ילדים, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם. הדמויות גדלות ועוברות תהליך פנימי של התבגרות ושינוי. *הסיפור מלווה בתמונות ליצירת אווירה ובעיקר כדי להפוך את הקריאה לחוויתית יותר בעבורכם. קריאה מהנה!😉 *לידיעת הקורא: חלק מהפרקים מכילים תכנים של התעללות, אלימות ואובדנות.

"מה את עושה מלאכית? את תהרסי אותנו...״ הוא לחש ונשק לשפתי התחתונה, "את תהרסי אותי." הוא עבר לנשק את העליונה ברכות וגרם לי להיאנח מעט. "זה בסדר," לחשתי בחזרה. "אני יודעת שתהרוס אותי קודם.״ ~~ אביאל אסולין חזר לארץ אחרי שהות ממושכת בשיקאגו, הוא חוזר לישראל ובעל כורחו מתיישב בכיסאו של אביו האהוב שנרצח, כשהרצון לנקמה בוער בדמו וכל האמצעים יקדשו את המטרה והיא לתפוס את הרוצח. הוא מבין שעליו להחזיק את האימפריה שאביו בנה בשתי ידיו, כל דרום הארץ שייכת לו, הכל בידיו עם כוח עצום ונקמה בלתי מרוסנת. אביאל נשבע שלא ינוח עד שמי שרצח את אביו לא יהיה קבור עמוק באדמה. שוהם היא בחורה אסרטיבית וחכמה, בעולם בו אביה הוא ראש משפחת הפשע המפורסמת באזור היא נאלצת לנתב לעצמה בכוח חיים נורמלים הכוללים חיי חברה נורמטיביים, התרחקות שיטתית מהעסק המשפחתי ואפילו עבודה פשוטה כמלצרית בבית הקפה האהוב עליה בשכונה. כשאביה האהוב נשלח לכלא, אחיה הגדול ליאב תפס את מקומו. ליאב האימפולסיבי וחמום המוח עושה טעות והיחידה שיכולה להוציא אותו מזה היא שוהם. כשאביאל פוגש בשוהם הוא מבין שנקמת הדמים שלו תהיה קשה ומסובכת משחשב.