דיימון - לא משנה כמה פעמים זה קורה - זה תמיד נוגע בי. לא צריך גביעים, לא חוזים, לא תהילה. צריך רק את הרגע הזה שבו מישהו שחשב שהוא הולך למות, מסתכל עליך בעיניים מלאות תקווה. דיימון מדוקס היה אמור להיות משהו אחר. כוכב פוטבול. אגדה ושם שכולם מכירים. שנים עברו, ובמקום זה הוא הפך לכבאי שמוכן להיכנס לאש בשביל אנשים זרים. אבל היא... היא הסכנה הכי גדולה שהוא פגש. מאיה הגשמתי את החלום שלי. ידעתי שיש לי מטרה ברורה מאחוריה - וזה לספק עוגן לאנשים שהחיים לא כלכך חייכו אליהם. וזה לא בשביל כותרות, אלא בשביל אנשים שהחברה כבר החליטה עליהם, עוד לפני שהם הספיקו להחליט על עצמם. מאיה מונרו יודעת מה זה לשרוד. לשרוד משפחה שוויתרה עליה. לשרוד ילדות מלאה בבוז, השפלות ובריונות. לשרוד עולם שאמר לה שוב ושוב שהיא לא שווה, לא יפה, לא ראויה. היא בחרה להילחם בדרך שלה, אבל יש פצע אחד שמעולם לא החלים - דיימון. כשהיא הייתה ילדה בחטיבה והוא נער בתיכון, המילים שלו על הגוף שלה, על איך שהיא נראית, נצרבו בה כמו אש. הוא שכח. היא מעולם לא. ועכשיו הם נפגשים שוב המון שנים אחרי, הוא שבור ומלא באש וסודות. היא חזקה, חכמה, אבל עם לב שמלא בפחדים ישנים. משיכה נולדת במקום שבו שנאה עוד לא מתה. אהבה לפעמים צומחת בדיוק מהמקומות הכי מכוערים.

-גמור- טל שטרן היא השקטה של השכבה, עם חברה אחת קרובה וספרים שממלאים את הזמן הפנוי שלה היא מנהלת חיים שקטים ורגועים. אהבה זה לא בדיוק הקטע שלה, להבדיל מאחותה התאומה נופר שמטפחת זוגיות רבת שנים עם בן הזוג שלה ערן. היא לא שמה לב שהאהבה שבכלל לא ציפתה לה נמצאת מעבר לפינה.