סאם הייתה בסך הכל בת 10 כשהקולות התחילו, היא הייתה תמימה מידי והאמינה לכל מילה שלהם. הם ליטפו אותה במילים, תמכו בה כשלא היה לה אף אחד, הם בנו אותה. אבל כשהגיעה לגיל 12 הקולות השתנו, לא עוד מילים מחזקות, לא עוד אהבה, לא עוד תמיכה. סאם תמיד הקפידה לחייך ולהראות עד כמה היא בסדר, אבל בשנייה שהייתה לבד הדמעות פרצו וסכינים חתכו את עורה החיוור של סאם. סאם נמצאה חסרת רוח חיים בחדרה, לידה הונחו קופסאת כדורים ריקה ומחברת, היומן של סאם. הדף הראשון ביומן הוא מכתב ההתאבדות של סאם, היא ביקשה ממני לספר את הסיפור שביומן, לא משנה לה הדרך, ולכן פתחתי את הקבוצה הזאת, כדי לקיים את הצוואה של סאם, כדי לעזור לבנות אחרות.

שלום לכולם, אני אפרסם פה כל מיני קטעים שיכללו: פגיעה עצמית אנורקסיה סמים אלכוהול אונס התאבדות אושר ואהבה אתם לוקחים על עצמכם את אחריות הקריאה. זכויות שמורות לי, לא להעתיק!

החלטתי להעלות את השירים שאני כותבת, אין להם נושא אחד, ואין קשר בין שני שירים. אין להם מנגינה כי אני לא מבינה בזה כלום, אבל אשמח להצעות להלחנה:)

זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי

אנחנו משטים בעצמנו, נותנים לעצמנו לשקוע עמוק בתוך העולם השיקרי שהמצאנו לעצמנו. אבל באיזה שהוא מצב הבועה מתנפצת ואנחנו נשארים חשופים ופגועים. הדבר הכי מסקרן ולא מובן הוא שהאמת הייתה מול עיננו כל הזמן ובכל זאת בחרנו להתעלם ממנה.

הקול הקטן הזה שבראש, שמעיר לך על כל ביס מיותר, על כל קלוריה נוספת, על כל גרם שעלית, הקול הקטן הזה כבר לא כל כך קטן, הוא גדול והוא שולט בי. הוא מעיר לי על כל דבר שאני עושה. הקול הקטן-גדול הזה שבראש שלי גורם להרעבה ולהקאות להישמע ולהראות נחמדים, יפים וטובים. הקול הזה הוא אנה.

כאן יסופר על ילדה שיש לה בעיות עם המשקל, איך היא מתמכרת לתחושה של לרדת במשקל ולילד שהיא אהבה ממבט ראשון , איבדה אותו ומנסה להשיג אותו בחזרה

שירים שאני כותבת במחברת שלי במקום ללמוד... מקווה שתאהבו