"בעיטה אגרוף... נוקאוט ופינק פנדה עושה את זה שוב..." שירה נערה בת 17 המכונה גם פינק פנדה היא לוחמת באיגרוף באומנויות לחימה שונות ובעיקר קטלנית. אבל מה שכולם לא יודעים זה שהיא לוחמת. ובחיים הרגילים שלה בתיכון היא ילדה "רגילה". אף אחד לא יודע על הסוד שלה חוץ מכמה אנשים בודדים מה יקרה כשעוד אנשים יגלו? ומה עם דניאל הקראש שלה כבר שנתיים? דניאל שמעריץ את פינק פנדה ולא יודע שהם אותו אדם. האם היא תתגבר על הקשיים שהיו לה בעבר שרודפים אותה עד היום? עלמה החברה הכי טובה שלה שכמובן יודעת מהסוד. מה יקרה שהיא תתאהב בנתנאל?! לכל דמות יש את הסיפור שלה ואת ההתמודדות שלה רוצים לגלות מה הוא? כנסו לקרוא. הערה סופר חשובה: בספר מפרק לפרק העלילה מתחילה להיות יותר מסובכת וגם מעניינת משמעותית ועם טריגרים! אז שימו לב בבקשה ⚠️מפרק 8 סכנת התמכרות לספר⚠️ #1 נשיקה - 25.7.25 1 #איגרוף - 20.7.25 #1 קושי - 12.8.25 #1 דמעות 1.9.2025 #1 הלב-2.9.2025 (בתוך הסיפור יש גם את סיפור שמבוסס עלי.) 😇אל תשפטו ספר על פי התקציר שלו😇 טריגר: דם אלימות, אלימות במשפחה(פרק 10) חרם הטרדות מיניות מין הפרש גילאים ... כל הזכויות שמורות לי©

ספר ראשון בסדרה♥ {גמור} בלה ~ לא גדלתי כחלק מהמאפיה ולא נולדתי למאפיה. אבא שלי היה מחוייב לקאפו של המאפיה האיטלקית אבל הקאפו הבין שהוא יעזור לו יותר כחייל פשוט. כשאבא שלי הצטרף למאפיה רשמית , אבא שלי אמר לי שאני צריכה לעבור לבית ספר אחר. לבית הספר של המאפיה האיטלקית. רוב שנותיי בתיכון הייתי חולמת ללכת לבית הספר הזה , כולם הכירו אותו כהבית ספר הכי יוקרתי והכי טוב באיטליה. הבעיה היא שלא ידעתי שזה הבית ספר רק לילדים של המאפיונרים. ועכשיו אני חלק מהמאפיה וחלק מהבית ספר הזה. בבית הספר לילדים של המאפיה. אפשר למצוא את הילדים של החיילים הרגילים , של הסגני בוס , הקונסיליירי והקאפו. המוכרים שלנו בבית הספר זה בעיקר הילדים של הבכירים , של הסגני קאפו , קונסיליירי והקאפו עצמו או גם ילדים שחלק מהמשפחה של הקאפו. הייתי מוכרת בבית הספר רק בגלל העובדה שאבא שלי הצטרף למאפיה כחייל במקום למות , אבל לאחר כמה זמן שכחו מהרכילות וחזרתי להיות רק בת לחייל הפשוט. אבל היה לי חבר אחד החבר הכי טוב שלי פאולו. שמסתבר הוא האחיין של הקאפו. אבל לא חשבתי שדווקא הקאפו הבא יתעניין בי. בבת של חייל פשוט. טרופ : אהבה אסורה *תשוקה *תוכן מיני *קללות *אלכוהול *רצח #1 רומנטיקה 24.6.24 #מתח 5 16.7.24 #מותחן 5 16.7.24 #1 מאפיה 26.7.24 #1 מתח 30.7.2

"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

There is a one short story which tells about a little girl who entered to the dark forest, and never came back...

"די...אני...אני רוצה לחזור הביתה בבקשה" מלמלתי מייבבת. "תפסיקי עם זה כבר!!" הוא צרח כמו חולה נפש והחזיק בכוח בשורש כף ידי, "את שלי אדל תביני את זה כבר, את לא הולכת לשום מקום. כדאי לך להתחיל להפנים את זה." הוא לחש לאוזני בטון תקיף. *חטיפה* *אונס* *אלימות* *תוכן מיני מפורט* *קללות* ***זה הספר הראשון שכתבתי ולכן הכתיבה בהתחלה יכולה להיות לא כל כך מקצועית, לאט לאט זה משתפר(:***

ליה חשבה שהיא יודעת מי השונא הכי גדול שלה בשכבה - נועם. הוא מתנשא, קר, מגן על הלב שלו בחומות ברזל - במיוחד ממנה. אבל פרויקט אחד מטעם בית הספר הופך אותם לזוג "שותפים ללמידה"... ולאט־לאט, כל מה ששנאה הפך לרגש אחר. מסוכן יותר. עמוק יותר. היא ראתה אותו בוכה. הוא ראה אותה נשברת. ועכשיו? הם עומדים להתנשק על הגג של בית הספר. אבל כשמישהו מגלה - והכול מתפוצץ - הם יצטרכו לבחור: לברוח, או להילחם על אהבה שהתחילה כשנאה. אזהרות תוכן: רגעים אינטימיים (נשיקות, מגע) שיימינג חברתי / לעג מצד אחרים אלימות פיזית קלה שפה בוטה במקרים מסוימים חרדה סיפור מדהים שמתאים במיוחד למי שאוהב משונאים לאוהבים .

"קדימה, מישהו הבטיח לי שתייה" אני מצביעה על הבר בעוד הוא מסתכל עליי במבט משועשע. "את כלבה קטנה" הוא צוחק ומתקדם לעבר הבר תוך כדי שהוא מושך אותי אחריו. השיער שלו שהיה פעם שטני, התכהה עם השנים והפך להיות כמעט שחור. יש לו את העיניים הכחולות הכי יפות שראיתי בחיי, שבכל פעם שמצב הרוח שלו משתנה, משתנה גם הגוון שלהן. חיוך כובש, זיפים שגורמים לו להיראות מסוקס יותר, גבוה, חטוב, בחור שנון, חכם ומעצבן בטירוף - זה עידן, החבר הכי טוב של אחי. הייתי מאוהבת בו שנים, כשהייתי ילדה קטנה ואז נערה. אהבת נעורים, אהבת ילדות - אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות. אבל אני כבר לא ילדה ולא נערה, וזה עדיין נמשך. אז איך קוראים לזה עכשיו ?!

תקציר: היא תמיד הייתה הקורבן. עיניה הירוקות הגדולות ושיערה הבלונדיני הארוך הפכו אותה למראה מושלם - בובת ברבי חלולה, לכאורה ללא פגם. אבל מתחת לחזות המושלמת הסתתרו צלקות שאיש לא ראה, צלקות שנצרבו מילדות מלאה בכאב, תחת ידיהם של אביה ושני אחיה. הם הפכו את חייה לגיהינום, עד שהיא איבדה את עצמה בתוך תהום של פחד ושנאה עצמית. ואז הופיע אנטוניו דולצ'יו. עיניו החודרות הבטיחו מחסה, חיוכו הקריר לחש מילים שהרגישו כמו הצלה. היא נאחזה בו, נאחזת בהבטחותיו כמו שמישהו שבור נאחז ביד היחידה שמושטת אליו. אבל היד הזו לא משכה אותה החוצה - היא דחפה אותה עמוק יותר לתוך משחק שלא הבינה את חוקיו. אנטוניו לא היה מושיע. הוא היה צייד, שתמיד מצא את דרכו לטרף שלו. הוא ראה בה לא יותר מאשליה, נערת ברבי מושלמת שאפשר לשבור, לכבול, לנצל. ואז בא החוזה. חתימתה הייתה הסוף של החופש שלה והתחלה של משהו אפל הרבה יותר. היא הצליחה לברוח פעם אחת, חצי שנה של חופש חמקמק, אבל הוא מצא אותה - בתוך ההמון, במועדון אפלולי, כמו צל שמסרב לעזוב. עכשיו היא לכודה בעולם שלו, בעולם שבו הוא שולט, והיא רק חלק מהשליטה הזו. כל צעד שלה מרגיש כמו מלכודת, כל מבט שלו מזכיר לה שאין לה לאן לברוח גורלה נגזר - האם תצליח לשבור את השלשלאות, או שזה רק תחילתו של משחק אפל ומסוכן יותר?

מרי נחטפת כשהיא בת 3 על ידי ארגון מסתורי. במשך כל שהותה בחדר שחור וקודר היא נפגשת רק עם אדם אחד, אנדרס. אנדרס מלמד ומחנך את מרי ולפעמים לא בצורה הכי טובה. אחרי חמש עשרה שנים מרי אמורה להצטרף לארגון, מה מרי תעשה כשתבין שהמשימה שלה בשביל להתקבל לארגון נוגדת את כל הקווים האדומים שלה? האם היא תעמוד במשימה? במה הארגון הזה מתמחה? מה הם התככים והמזימות שקורים בין חברי הארגון? קריאה מהנה.

היא הייתה ילדה קטנה שלא ידעה כלום כמעט מהחיים אז היו לה חיים טובים עד בערך גיל 7. בלאגן עם ההורים . סיוטים . עד שהוא הופיע . "אף פעם את תסתירי ממני גם אם קשה נתגבר " נת' אמר " תודה עליך " אמרתי מבוסס על סיפור חיים . מכיל : אלימות קללות מוות דם התקפים טריגרים אבל גם דברים טובים :) מתאים מגיל 15 + מקווה שתתחברו ❤❤