זה סיפור על ארבעה ילדים, ארבעה קולות, כי תכלס זה השם של הספר. לפרין היו חיים בסדר בסך הכל, בבקתת ציידים אחרי מותה של סבתא שלה. זה היה נחמד, עד שבמסע צייד היא כמעט יורה בטעות בילד בלגניסט העונה לשם קינגסלי. שברח מבית מחסה לילדים נטושים בשביל... טוב, הכל חוץ מלהישאר במקום אחד. לפרין יש איזו שארית של מצפון, אז קינגסלי נשאר אצלה, למרות שהוא שובר שלוש צלחות בשבוע. ימים ספורים לאחר מכן, קלמנטיין דרוורת' מוצאת את עצמה תקועה באמצע היער, שברשותה שלושה דברים, בגדי הקטיפה שעל גופה, הידיד הגוסס שלה כול, והמנדולינה של כול. שלושה דברים לא מועילים להישרדות. למרבה המזל, היא מצליחה להגיע לפרין. שמחליטה שיש גבול למספר האנשים שאפשר לאחסן בחדר וחצי של בקתה. והארבעה יוצאים להתנסות בג'וב חדש, להקת זמרים נודדת. לשיר זה נחמד ולספר סיפורים זה בסדר. אבל מתברר שזה קצת יותר קשה. במיוחד כשאחד מהחברים בלהקה הוא הילד ששליט הממלכה שואף לתפוס ולהרוג. וכל מי שעובד תחת המלך רודף אחריו.

I thought everything started to hurt less, but I came back to school, and our room was so empty, and now I look and I see dust on your desk. I'm afraid to touch it, but your side of the room looks so naked and cold, and it makes my chest hurt. It always hurts, it just makes it hurt more. Sometimes I think I'm being dramatic- I know you for six months, and half of it you're not here - but then I feel again like I'm dying, and everything hurts, and I can't move. I know you wouldn't have left me, us, and I tried to tell this to the guys, that you wouldn't have done that yourself, but they insist. I don't know why they insist. It is much sadder to think you hated living so much, that none of us could help. or im really lazy znd donno how to write a summary im so sorry please read my fic-