עומרי כל מה שאי פעם רציתי בחיי, קיבלתי. הייתה לי משפחה שכל בעיה שהייתה לי, פתרה בכסף. כשעליתי לתיכון החלטתי שאנצל את הזמן שלי כנער. חגגתי ולא חשבתי על התוצאות של המעשים שלי. למה שנער בן 16 עם עתיד מובטח יחשוב על זה? אבל אז קרה משהו, וחיי התהפכו. חשבתי שאם אעבור בית ספר, תהיה לי התחלה חדשה, טעיתי. מרגע התהילה שלי בבת אחת הגעתי לשפל. הייתי בטוח שאף אחד לא יוכל להגיע לתחתית יותר ממני... עד שפגשתי אותו. באנו משני עולמות שונים. הוא הראה לי שטעיתי כשחשבתי שאני יודע מה אלו חיים קשים. דווקא בבן הייתי חייב להתאהב? בן תמיד דאגו להזכיר לי כמה אני טיפש וחסר תועלת, באמת הרגשתי ככה. הורים ומורים שהמשיכו להזכיר לי כמה אני דפוק. לא הייתי צריך את ההבחנות שלהם כדי לדעת את זה, יכולתי להסתכל במראה וישר לראות את האמת. גם אם היא כואבת. היו לי הרבה דאגות בחיים, הדבר האחרון שרציתי לדאוג לגביו זה ילד שלא יודע איך להתרחק מצרות. הילד המפונק שהגיע מהצד הטוב של העיר נכנס לחיי ואלוהים יודע שלא רציתי בזה. אבל הרגשתי משהו שונה, כאילו קרן אור קטנה הצליחה לשבור את הקרח ולהיכנס ללב הקפוא שלי. אחרי שנים שבהם סגרתי את עצמי, הוא הצליח לשבור את החומה ששמרה עלי, ואני לא יודע מה לעשות. אבל, הוא לא יודע שהכרתי אותו הרבה לפני אותו היום שהוא הכיר אותי.

*הוקפא לעת עתה* שוהם לא יודע למה רון שונא אותו. הוא אפילו לא היה מודע לקיומו עד שהתחילו לעבוד על פרויקט בית ספר. רון, קפטן קבוצת הכדורגל, משדר עוינות כלפי שוהם כאילו הוא היה הבעיה הגדולה ביותר בחייו. שוהם, שביעיסט עייף וציני שרק אוהב לצלם, מאוד רוצה לסיים את הפרויקט בשקט, אבל מרגיש כאילו רון עושה הכל כדי להקשות עליו-ושוהם לא ממש נשאר חייב. ככל שהם ממשיכים לעבוד ביחד, ככה הדחף שלהם להרוג אחד את השני מתגבר, אבל מה קורה כששוהם מתחיל לחשוב שאולי רון לא כזה נורא?

מה נכתב בין כותלי ההודעות האישיות ביותר של ההפכים הכי גמורים בבית הספר? אזהרה: מכיל תוכן מיני *אני חייב לשכתב את הסיפור הזה, הוא כתוב זוועה. מקווה שתהנו ממנו בכל זאת!