• ספר ראשון בסדרה רסיסים של שקרים, ניתן לקרוא כיחיד 🫶🏻 ריהאנה קופר: הייתי בת חמש כשאיבדתי את הזיכרון. ננטשתי על ידי אבי בפח זבל, אדם בשם ג'ושוע הציל אותי ואימץ אותי כבתו. הוא העביר לי את הידע שלו, אימן אותי ולימד אותי כול דבר שהייתי צריכה כדי לשרוד בעולמו. עד כה צלפתי באנשים מאחורי הכוונת, עכשיו הגיעה ההזדמנות שלה חיכיתי- להיות סמויה, לרגל. לג'וש יש ארגון שבו שוכרים את שירותינו כדי לרצוח ולרגל אחר אנשים. הלכתי להיות עוזרת הבית שלו כדי לחטט ולגלות מידע, רק מה שלא ידעתי שהמניאק העשיר הזה יהפוך את עולמי 180 מעלות. כריסטופר סמית': חייתי את חיי בשלווה וברוגע עד שהיא הגיעה, לא אהבתי את העובדה שהילדה העקשנית הזאת תגור איתי מעתה ואילך. ניסיתי להעיף אותה יותר מידי פעמים ממה שאני יכול לספור על יד אחת. שום דבר לא הפחיד אותה. שנאתי אותה ואת החיוך המטופש שלה, שנאתי את זה שעברה לתיכון שלי. ויותר מכול שנאתי את איך שעירערה על כול דבר שאי פעם חשבתי שידעתי. - מה קורה כשאהבה גודלת בין שדות קוצים? - מה קורה כשסודות ותככים עולים מעל פני השטח? - מה קורה כשהאמת יותר מידי מכוערת ועדיף להשאיר אותה קבורה באדמה? מכיל: רצח אלימות תוכן מיני מפורש אזכורים של אלימות במשפחה *חשוב לציין שסיפור זה הוא יצירה בדיונית.*

~בכתיבה~ ״הוא רגיל שכולם כופפים בפניו את הברך. היא מעדיפה לתקוע לו סכין בגרון." קאלייה היא אימפריה של אישה אחת. בגיל עשרים, היא מנהלת את L'Éclipse, מועדון הלילה הנחשק והאפל בעיר, ביד רמה, בקור רוח ובאפס פחד. היא לא מציעה סליחה, לא סופרת עבריינים, ובטח שלא כופפת את הברך בפני אף גבר. אבל דמיאן הוא לא סתם גבר. הוא הקאפו של הגזרה, מטר תשעים ואחד של אובססיה, ניכר באכזריות מחושבת ובחוסר רחמים. הוא רגיל לקחת כל מה שהוא רוצה , והוא רוצה את הראש של קאלייה. או את הלב שלה. כשהוא מופיע בממלכה שלה ומציב לה אולטימטום על המשלוח הבא שלה, קאלייה שולפת סכין ומוכיחה לו שפחד הוא לא חלק מהלקסיקון שלה. דמיאן, מצדו, מבין שלראשונה בחייו הוא מצא יריבה שמטריפה אותו מדעתו. בין איומים מתוחכמים, מאבקי כוח מדממים, ומשיכה הרסנית שמאיימת לשרוף את שניהם - מי יישבר ראשון? רומן אפל, חריף ומלא במתח גבוה בין שני אנשים שפשוט מסרבים להפסיד. 🌶️🌶️🌶️

ריף עמרם🖤 בן 18. כיתה יב. אתם כבר מכירים את המשפחה שלי. בערך. טוב, אתם מכירים איך הם היו לפני שנתיים. אז תנו לי לרענן לכם את הזכרון ולחדש לכם את כל מה שהשתנה. ספיר ורואי נשואים ועברו לגור בדירה מול הבית שלנו דרך אגב התאומים חמודים ברמות. מרום ואיתן נשארו בדירה שלהם אבל באים לעיתים קרובות יותר. פאר ודנה עברו גם כן לדירה לידנו עם הקטנים שלהם. שלושה ילדים מהממים. טוב זה מה שאתם צריכים לדעת על קצה המזלג. אחי הגדול. אימרי. מת לפני שנתיים כשהייתי רק בן 16 והוא היה רק בן 18. מאז אני לא אותו אחד. אני ממש לא אותו ריף שהכרתם. אתם כנראה תגלו בהמשך מה קרה שם בדיוק. לא יודע נראה. בקיצור תישארו. עומד להיות מעניין. מבטיח שאין שום דבר משעמם בחיים הדפוקים שלי. ----------- זיו תבור🤍 בת 17. כיתה יב. אין לי אמון באנשים. אבא שלי היה הבן אדם הכי טוב שקיים. הבן אדם הכי קרוב אליי. אבל הוא בחר לעזוב אותי ולהתקדם בחייו עם אישה מהדרום אחרי שאמא שלי מתה. הוא היה שבור. הוא לא הסתכל לבדוק מה איתי בכלל. ישר ברח. הוא השאיר אותי, ילדה בת תשע, לגור אצל הדוד שלי. בשלב מסויים מיכה, דוד שלי, חלה מאוד. הגעתי למצב שילדה בת 12 קוברת את הדוד שלה. את המשפחה היחידה שלה. נשארתי לבד. אני חיה עכשיו בדירת סטודיו בעיר פה. רק השנה עברתי לכאן בחזרה. לפני משהו כמו

עמנואל אני וליאם היינו החברים הכי טובים מגיל 3 ומאז היינו בלתי פרודים,בגיל 14 התחלנו לצאת כשהוא נישק אותי פעם ראשונה והיינו ביחד 4 שנים עד שקרו דברים ונפרדנו בלי לומר מילה אני יודעת שליטם עדיין נוטר לי טינה, אבל מה שהוא לא יודע זה שיש במטבע שני צדדים ויש דברים שהוא לא יודע שיכולתי לשנות מאז שנפרדנו גיליתי שאני בהריון ומאז אני אמא במשרה מלאה וכשעדן שלי גדלה קצת התחלתי לחפש משרות שמתאימות בזמנים של הגן, כשלא מצאתי כבר המצב שלנו הדרדר מאוד כלכלית והייתי צריכה לבחור בין לקנות לעדן גלידה או לשלם את השכר דירה, בסופו של דבר מצאתי עבודה בחברה מאוד מוכרת עם שכר מאוד גבוה אבל מה שלא ידעתי שמי שמנהל אותה זה ליאם שהיה החבר הכי טוב שלי. ליאם- בגיל 18 נכנסתי לדיכאון אחרי שאהבת הנעורים שלי בגדה בי עם החבר הכי טוב שלי, אבל סבא שלי נתן לי שתי סטירות והצליח לאפס אותי עשינו עסקה שאני אסיים את הלימודים אתגייס ואצא לטיול הגיל ואז הוא יוריש לי את החברה הגדולה שלו, בהתחלה ממש לא האמנתי לו אבל ראיתי שהוא רציני וכך עשיתי, התגייסתי ליחידת צנחנים ומשם סיימתי ויצאתי להגשים את החלום הכי גדול שלי וטסתי לטיול הגדול, אחרי חצי שנה חזרתי לארץ ולמדתי בשביל לקבל את החברה של סבא, התחלתי לנהל את החברה כולה סבא היחידי שראה אותי והבין או

מאיה שבע שנים עברו מאז הלילה ההוא. הלילה שבו ראיתי את מה שאסור היה לי לראות. מאז, החיים שלי הם בריחה אחת גדולה מהאדם שאמור היה להגן עליי יותר מכול - אבא שלי. למדתי שהשתיקה היא השריון הכי חזק שלי, והדרך היחידה שלי לשמור על עצמי ולשרוד את היום. הבטחתי לעצמי לא להכניס אף אחד לחיים שלי, ואז הגיע ליאם. הוא מסקרן, הוא מהפנט, והוא נחוש בדעתו לפתור את החידה שלי. הוא חושב שהשתיקה שלי היא חולשה, אבל הוא לא מבין שזה הדרך שלי לשרוד . אני יודעת מה יקרה אם העבר שלי יפגוש את ההווה שלי ליאם הוא שמן, אבא הוא בנזין, והמפגש ביניהם ישרוף את העולם שלי לחלוטין. ליאם היא חושבת שהיא יכולה לברוח ממני, אבל היא לא יודעת שבעולם שלי אין לאן לברוח. מי לעזאזל אבא שלה חושב שהוא, שהוא יכול לקחת את מה ששייך לי?

⚠️ הספר מכיל: ניסיון התאבדות, פגיעה עצמית, אלימות, תקיפה מינית, קללות והפרעות אכילה. הקריאה על אחריותכם/ן. ⚠️ יולי וקול לעולם לא הסתדרו, ריבים לא נגמרים מאז כיתה ז. אבל עכשיו הם כבר לא בכיתה ז, עכשיו הם בתיכון, והכל משתנה. היא היא שקטה וכמעט בלתי נראית, הוא המלך של בית הספר. לה יש רק חברה אחת טובה, לו יש מיליון חברים. היא שונאת ספורטאים, הוא קפטן נבחרת הפוטבול. המשפחה שלה נוראית, המשפחה שלו מיוחסת ומושלמת. אבל הפכים נמשכים, והגבול בין אהבה לשנאה מאוד דק... *הספר בהשראת הבחורים של טומן, מי שאהבה אותם בהחלט תאהב גם את יולי וקול!😆*

קלואי היא נערה בת 17 מישראל, שעומדת להתחיל את השנה האחרונה שלה בתיכון אבל לא במקום שבו דמיינה. שבועות ספורים לפני סוף החופש הגדול, ההורים שלה מודיעים לה שהם עוברים לארצות הברית בגלל העבודה של אמא שלה. מה שהיה פעם חלום רחוק, להיות בתיכון אמריקאי כמו בסרטים, הופך פתאום למציאות אבל לא למציאות שהיא רוצה. היא משאירה מאחור את החיים שהכירה, ונוחתת ישר לתוך עולם חדש שבו היא לא מכירה אף אחד. כשהיא מגיעה לתיכון החדש, הכול מרגיש זר: המסדרונות הענקיים, הקליקות, המבטים. ואז היא פוגשת אותו. ג׳ייסון. הקוורטרבק של נבחרת הפוטבול, הקפטן, הכוכב שכולם מעריצים והבחור שכל הבנות רוצות. שחצן, בטוח בעצמו יותר מדי, חי כאילו העולם שייך לו... ומעצבן ברמות. מהרגע הראשון הוא לא מפסיק להתגרות בה. הערות קטנות, חיוכים מתנשאים, משחקים מבלבלים. מבחינת קלואי הוא פשוט בלתי נסבל. אבל ג׳ייסון? בשבילו זה משחק. היא שונה. היא לא נמסה ממנו כמו כולן, לא מתרגשת מהמעמד שלו, לא מפחדת לענות לו ואפילו להעמיד אותו במקום. וזה בדיוק מה שמושך אותו. כל התחצפות שלה מדליקה אותו יותר, כל מבט כועס רק גורם לו לחייך. הוא לא מוכן להודות בזה, בטח לא לעצמו אבל משהו בה חודר מתחת לשחצנות שלו, למקום שהוא לא נותן לאף אחד להגיע אליו. מה שמתחיל כמשחק של עקיצות ומאבקי

לפני שנים, חוויות כואבות ניתזו אותה - צלקות שנחרתו לא רק בגוף, אלא בנפש. עכשיו, היא עומדת מול ההווה, מנסה להמשיך ולהתמודד, ולומדת שכל צעד קדימה הוא לא רק מאבק עם הכאב, אלא גם מסע של התעלות. כי אפילו בצל של הכאב יש אור שמחכה שתגלה אותו.

ספר המשך לסדרת סיכוי לאהבה, והספר השני לדור הבא❤️ "בסוף תהיה שלי'' הוא חלק מסדרת סיכוי לאהבה, לא מחייב לקרוא את שני הספרים הראשונים בסדרה (עוד סיכוי לאהבה + כשהאהבה מסתבכת) אבל חובה לקרוא את הספר לפניו (יותר מידידים) מקווה שתאהבו😍🤍 קאי וסופיה לא ציפו שזה יקרה להם. אחרי שניקול, האקסית שלו, בגדה בו, קאי נשבע שלעולם לא ייתן לעצמו להתקרב למישהי שוב. הכאב מהעבר עדיין צורב, והוא מעדיף לשמור על מרחק - רחוק מהלב, רחוק מהסיכוי להיפגע שוב. סופיה, שהתחילה מחדש בעיר חדשה, לא ציפתה להיתקל בקאי - הבחור המצחיק ועוצר הנשימה שמצליח להפוך את עולמה על פיו. היא מיד נדלקת עליו, אבל קאי מציב גבולות. כשחיבתם ההדדית הופכת למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו, הם מתקרבים יותר מתמיד - ואז, רגע אחד משנה הכול. בעוד שסופיה יודעת בדיוק מה היא רוצה, קאי נאבק בפחדים שלו: האם יוכל לסמוך על מישהי שוב? האם הוא מוכן לקחת סיכון נוסף? האם השניים יתעלמו מהכימיה הבוערת ביניהם, או שזה הרגע שבו הם יחליטו לקחת צעד קדימה - יחד? ⚠️: תוכן מיני אלכוהול אלימות במשפחה אלימות הטרדה מינית / אונס התקפי חרדה שפה בוטה התחיל: 23 בינואר 2025 הסתיים: 16 ביולי 2026

MM מקום 1 ברומנטיקה 🥳🥳 מקום 1 בbl 😮‍💨😮‍💨 מקום 1 בדרמה 🤯 זוהר: המטרה של אלי מויאל בחיים היא להרוס אותי. לא להשאיר לי סיכוי אחד להשתחרר מהידיים שלו. הוא תמיד שם, איפה שאני לא מסתכל. אני מרגיש אותו נושף לי בעורף מאז שהתחלנו את החטיבה ושובצנו באותה כיתה. גם עכשיו, כשאנחנו בשנה האחרונה ללימודים, המצב לא השתנה. אם כבר, הוא נהיה גרוע יותר. אולי הוא שונא אותי כל כך בגלל שאף פעם לא נתתי לו את התענוג להפוך אותי לקורבן שלו. זה מה שגורם לו לחפש דרכים חלופיות לפגוע בי - כמו להתעסק עם החברה הכי טובה שלי. אבל אני לא אחד שיישב בשקט. אני תמיד מחזיר מלחמה, ומהצד שלי, היא הרבה יותר אכזרית. אלי: זוהר דוד היה האובססיה הפרטית והסודית שלי. אני לא נמשך לגברים. יותר נכון, אף פעם לא נמשכתי לגברים, עד שהבנתי שזה מה שקורה לי עם זוהר. לא ידעתי איך זה הגיוני ולמה זה קורה רק איתו, אבל כבר השלמתי עם זה מזמן. על השדים שאני קובר בארון הפרטי שלי, אף אחד לא אמור לגלות. ככל שהצקתי לו יותר, ככה הוא הגיב בקיצוניות גדולה יותר, עד שזה כבר התחיל להיות הרבה פחות כיף כשהוא פגע בנקודות הכי רגישות שלי. אפילו במלחמה יש חוקים, וזוהר הפסיק מזמן לשחק לפי החוקים האלה.