אלה לא משנה כמה הוא פגע בי, אכזב אותי, שבר אותי לחתיכות לא הצלחתי לשנוא אותו הלב שלי היה תמיד שייך אליו אל הבחור שהכרתי בי״א ואהבתי , הבחור שזרם לי בכל הגוף הוא היה הפעם הראשונה שלי בהכל עד שהגיע הפעם הראשונה שהוא פגע בי בדרך הכי קשה מכר אותי לכלבים כמו שנקרא זה כבר לא הבחור שהכרתי הוא השתנה משהו קרה לו אבל לצערו זה כבר לא מעניין אותי הוא פספס את הרכבת אולי נתראה בעולם הבא. אה וכן הוא היה המחנך שלי שהפך בסוף לבן זונה. דניאל אני בן זונה אני יודע, פגעתי בה, מכרתי אותה היא הייתה האהבה היחידה שלי והאחרונה היא זורמת לי בכל הוורידים אבל היא לא יודעת שיש סיבה לכל מה שעשיתי הייתי המחנך שלה ברחתי מהעבר שלי היא לא יודעת לגביו היא לא יודעת שאני פאקינג אמור להיות הקאפו של איטליה ברחתי מזה ככל שיכולתי אבל כנראה שאי אפשר לברוח מזה הם מצאו אותי, ולא יכולתי לתת לה להיפגע היא המלאך הטהור שלי האוויר שלי הלוואי שהייתי יכול לחזור בזמן ומתקן את הכל אבל זה לא יקרה הלוואי שהיא רק הייתה יודעת למה עשיתי את כל זה אבל אני לא יכול, לא יכול לספר לה הם יהרגו אותה ואני לא יכול לתת לזה לקרות בינתיים אני שומר עליה מרחוק עד שנעמוד ביחד מתחת לחופה מבטיח לך אלה🖤

נסיכת השריטות הוא סיפור לא צועק - אבל אי אפשר שלא לשמוע אותו. אני טובה בזה. בלחייך כשצריך. בלענות "כן, הכול בסדר" גם כשכלום לא. בפנים - כאוס. אבל מבחוץ? יש איפור, צחוק מדוד, וגבות מסודרות. יש לי טון רגוע, מבט ישיר, קול שלא רועד. את לא רואה שאני מתפרקת. זה הקטע. אני לא כותבת את זה כדי לרחם עליי. אני כותבת את זה כי אולי גם את מחייכת יותר מדי. אולי גם אתה שותק כדי שלא ישאלו שאלות. הסיפור הזה מבוסס על חיים אמיתיים. של מישהי שאת אולי מכירה. ואולי - את בעצמך. זו לא דמות. זו נשמה. עם לב שבור, מבט חכם, ושתיקה שצעקה יותר מדי זמן.

♧♧♧ "רוזלינדה אדמסון, או שאת בעצם רוזלינדה אלמנטייר בארו?" הוא נכנס בשקט לשירותים של הבנות. ידיו נחו בכיסיו, שערו הבלונדיני היה טיפה מופרע. התלבושת שלו הייתה פתוחה יחסית, מה שחשף את שרירי חזהו החזקים לעיניי. מבטי לא הוסת ממנו. מה לעזאזל הוא רוצה ממני? "הילדה האבודה של משפחת אלמנטייר בארו." אמר באיטיות בעודו בוהה בי במבטו החודר. עיניו הכחולות לא ירדו ממני לרגע, עוקבות אחריי כל מעשה שלי. הן מיוחדות. שיניו הלבנות נגלו כמעט ישר לזווית עיניי. יכולתי להישבע שהוא כאילו צחק עליי. פלטתי גיחוח שקט, מלווה בגילגול עיניים. "כן כן, מה שתגיד." אמרתי בשקט, אבל זה לא גרם לו לעזוב. הוא נשען על הקיר של השירותים, עדיין נועץ בי את מבטו החודר. ♧♧♧ הוא זה שקובע גורלות של מליוני אנשים. ובעיקר את של עצמו. הבן שיורש חברה ששולטת בהכל. אבל מה יקרה אם היא תהיה זאת שקובעת בשבילו? רגשות, מחשבות, רצונות? הסודות שמקשרים בניהם יכולים להרוס הכל. להפוך אותו לשטן בתגלמותו, ואותה לשבורה שאין מכל. עולם של אנשים עשירים מתנגש בשלה, ושם רו מגלה את הסוד הגדול שהיה מוסתר ממנה במשך כל כך הרבה זמן. היא תצטרך למכור את הנשמה שלה לשטן בשביל שלא יפגעו בקרובים שלה. והוא? הוא לא יצליח להחזיר את הילדה התמימה שהיא היתה.

ריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חושד, הוא הורג אותם. אך לא רק אותם, הוא הורג אותי בגלל שהוא חושף את הסוד שלי. קיל- משעמם להיות הבן של הקאפו, עוד יותר משעמם להיות האוכף שלו. אני לא מצליח להשיג ריגוש משום דבר עד שחשבתי שזה יהיה מצחיק להעביר כמה ימים בתיכון עם תלמידים פשוטים. אבל לא ציפיתי שכל תשומת הלב שלי תהיה עליו, על הילד המזדיין שכל מילה מהפה שלו היא סליחה. בשבילו נשארתי בתיכון, נפלתי חזק, נהייתי מכור אליו עד כדי כך שלא שמתי לב למשהו אחד. לזה שהוא נעלם. הבן של הקאפו, האוכף חסר הרחמים, קיל. מגיע לתיכון לכמה ימים שם הוא פוגש את ריידר, פוגש זו מילה חלשה. הוא מתעב את ריידר, אוהב אותו, רוצה להרוג אותו. הוא לא ציפה שיהיו לו רגשות לזכר אחר. אבל איזה רגש ינצח? אהבה האכזרית או השנאה המתוקה? ריידר הוא נער רגיל, הוא לא תכנן שהאוכף האכזרי יכנס לחיים שלו, ריידר תמים ועובר התעללות אבל זה נקטע. ברגע שריידר מגלה למה זה נקטע הוא יודע שהוא צריך לנוס על חייו.

הוא גיסי לעתיד. המורה שלי. אבל זה משהו שיכול לעצור אהבה?

הספר בכתיבה רק הפרולוג ישוחרר עד שהספר יצא לאור🎪 לבינתיים זה משוחרר לזמן מוגבל🎠 הקדשה ברוכים הבאים לקרקס הפריקים שלי. אתם מתחילים את המשחק אני מלמדת אותכם איך לשחק בו. אבל שתדעו - אין חוקים בקרקס.

מאפיה אירוטית 🔞 מקום 1 בקטגוריית: #סיפור אלה- אני שונאת אותו, הוא חטף אותי, הוא מתעלל בי, הוא משחק בי כאילו אני בובה באוסף הפרטי שלו. זאת הייתה אמורה להיות תקופה של שקט, של בריחה מהחיים. כל מה שרציתי היה להוריד פרופיל ולנסות להמשיך הלאה. אבל עכשיו כלום כבר לא משנה. כי עכשיו, אני בידיים שלו. כריסטיאן- אני שונא אותה, היא התפרצה לכאן והרסה לי הכל, כל מה שעבדתי עליו, כל ההשקעה שלי. את הכל היא לקחה. ועכשיו, אני אקח את הכל ממנה, אהרוס אותה במו ידיי. היא משחקת באש שלא בשבילה ואני אדאג שהיא תשלם את המחיר. הסיוט הכי גדול שלה יתגשם, ואני אהיה אחראי לכך שהיא תסבול מכל שנייה ושנייה מחייה החדשים. אשתעשע איתה בגיהינום הפרטי שלי. כי עכשיו, היא שלי. הספר מכיל תוכן מיני מפורט ותכנים אלימים, הקריאה באחריות הקורא/ת. כל הזכויות שמורות. קריאה מהנה🫶🏻

יש שאומרים שמה שהיה בעבר נשאר בגדר העבר. ככה חשבה גל ריימרק. תלמידת תיכון בת 17, שכל מה שהיא שואפת אליו זה להחלים מצלקות העבר שלה. היא האמינה שבאחד מן הימים, אולי בסיכוי קלוש אחד, היא תצליח להיות מאושרת ושלמה. היא איבדה את הדרכים, את כל התקווה. כשחשבה שאין גרוע יותר מגורלה, הגיע הגרוע מהכל. הסיבה לטראומות העבר שלה, הגבר שמירר את חייה- חוזר אליהם בפתאומיות. אדם בר, תלמיד תיכון בן 17. תמיד יש משהו שמשנה את הכל, משהו שהופך את החיים מהקצה אחד לשני. אבל לסגירת המעגל הזו, הם לא ציפו בחיים....

בעולם שבו כוח, נאמנות ובגידה שזורים זה בזה, אהבה אחת נולדת במקום שבו אסור לה להתקיים. היא - קשורה לדם ולחוקים שאי־אפשר להפר. הוא - האיש שאסור לה להתקרב אליו. אבל כשהלב מסרב להיכנע לגבולות, כללים נשברים - והמחיר עלול להיות הרסני. מה שמתחיל כלחישה מסוכנת הופך במהרה לסערה שאי־אפשר לעצור. בין מאבקי שליטה, צלקות עבר וגבולות שנכתבו בדם - שני לבבות מוצאים את עצמם נמשכים זה לזה כנגד כל היגיון. כשהסודיות הופכת לאיום והאהבה לאובססיה, השאלה האמיתית היא לא האם ישרדו - אלא מה יישאר מהם אחרי שהכול יתנפץ. רומן אפל על תשוקה מסוכנת, מלחמה בין עולמות והבחירה האכזרית בין אהבה לחיים עצמם.

היי אהובות שליייי אני חושבת על הסיפור הזה מלא זמן וסוףסוף יש לי את האומץ להוציא אותו לווטפאד !!!!! אני מזהירה מראש ⚠️⚠️⚠️ אני שמה טריגרים גם בפרקים למקרה שמישהי לא קוראת את זה. יכול להיות שיהיה טריגר של אונס, רצח, אלימות קשה ועוד כמה. לא לדאוג אני מבטיחה שאשים טריגר בתחילת הפרק. מקווה שתאהבו את הספר שלי💗💗💗 ויאללה תקראו את הדמויות המעלפות שהכנתי לכן!!! בל אני לא מאמינה, אין מצב שאני עוברת לגור איתו. הכל בגלל האח המטומטם שלי שהחליט שזה טוב שאני אעבור לגור עם ניק פאקינג פרקר. הילד הכי מקובל בבית ספר שכל הבנות מחכות שהוא ישים עליהן עיניים. אני לא נופלת בזה, ממש לא. אני שונאת אותו מאז שהוא ואח שלי נפגשו בפעם הראשונה, והפכו לחברים הכי טובים. עכשיו אני צריכה לסבול אותו לחודשיים כי לאח שלי יש עסקה שצריך לסגור בלונדון. למה זה מגיע לי? הוא שונא אותי ואני שונאת אותו, ועכשיו אני עוברת לאחוזה המטורפת שלו. ניק לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי. אני לא יכול להתעסק עם אחותו של החבר הכי טוב שלי, יש לי את קבוצת הפוטבול על הראש, אני לא בנוי להיות שומר ראש. אם מישהו אחר היה מבקש ממני את המשימה הבלתי אפשרית הזאת, הייתי מנפנף אותו לאלף עזאזל, אבל.... זאת בל. ואין מצב שאני מוותר על ההזדמנות להתגרות בה לחודשיים שלמים.