הקדמה אני רואה אותה, אבל היא לא רואה אותי. אני שומעת אותה בוכה בלילות. היא לא שומעת את הלחישות המעודדות שלי. כתבתי לה מכתב שנישאר תמיד צמוד לליבי. ״לנה שלי, יפתי. אוי כמה שאני אוהבת להסתכל בעייני העגל הגדולות וכחולות שלך. בשערך החום והיפה כל כך. גופך הצנום והיפה למראה. אני מבינה למה הרבה בנים מסתכלים עלייך אבל לשמחתי את לא שמה עליהם. את מיוחדת. בגלל זה התאהבתי בך. תמיד עמדת על שלך ואף פעם לא נתת ללחץ חברתי לשנות את דעתך כי זאת לנה. זאת. את אהבתי היחידה״