1998 רייצ'ל בת ה17 נלקחת לבית החולים 'ברייקסטון' אחרי חשד להתאבדות. מחלקה סגורה, אסור לצאת ללא ליווי. הם קוראים לה משוגעת, היא מסרבת להאמין לזה. בבית החולים לחולי נפש היא פוגשת חברות, הרבה סיפורי אימה, וכלב... טריגרים: •התאבדות •סמים •אלכוהול •אלימות

זהו הסיפור של אבי (אביגיל) במסע אחר יציבות ושפיות בעולם בו המוח שלך הוא האויב הכי גדול שלך.

לילי אף פעם לא חשבה שככה היא תגמור. זרוקה בבית חולים עם תחבושות על המפרקים שלה. היא בטוח לא חשבה שישלחו אותה למחלקה סגורה. שם, בשקט של עין הסערה, לילי לא יכולה לבטוח באף אחד. אבל אולי היא עוד תמצא חבר. היוש! אני מאיה:) הסיפור עצמו מבוסס על הנסיון והחוויה שאני לקחתי מהזמן ששהיתי במחלקה סגורה, מקווה שתהנוxx TW הסיפור מכיל פ.ע, דיכאון, כדורים, התאבדות, ה.א, מחלקה סגורה, קטעים חחחחח אני אכתוב פרק כול פעם שאני נזכרת שהדבר הסה קיים בכלל

#1 In 31 (!!) Stories Category: Drama, Story, War, Crime, Life, Secret, Blood, Boss, Trust, Faith, Strong, Revenge, Hate, Bestfriends, Lovestory, Memories, Control, Criminal, Change, Past, Family, Home, Dance, Power, Betrayal, Action. + מקום ראשון בקטגוריית ״רומנטיקה״, ״בגידה״, "דם״, ״נאמנות", ״ישראל״, ״מתח״ ו״דרמה״(!!!) (בעברית). (At Leats 6-8 categories at the same time, every time). #2 In Mafia Stories Category. #3 In Romance Stories Category. אלה אלון מיאמי הייתה אמורה להיות מקום המפלט שלי. קיבלתי את ההצעה לבריחה, כי ידעתי שהיא זמנית. עברתי שירות צבאי מלא, ולא סיימתי מלאת חוויות כמו שכולם הבטיחו לי לפני שהתגייסתי. סיימתי עם לילות שחורים, לילות שבהם אני מתעוררת כל לילה מסיוט אחר, רואה בעייני רוחי את החברים שלי שאינם עוד. פעולה צבאית אחת שהסתבכה, גרמה לכל העולם שלי להתמוטט. איבדתי את עצמי, ואת שמחת החיים שהייתה לי לפני. אז עזבתי, נסעתי רחוק כדי למצוא בחזרה את החיים שלי, בלי ידיעה ברורה של מה אני מחפשת, או לכמה זמן אשאר. לא חשבתי שהוא ישנה לי את החיים, ואת כל ההחלטות. כשפגשתי אותו, חשבתי שאשמת הניצול מוכיחה את עצמה, ושהעונש שלי על זה שנשארתי בחיים, הגיע. לא ידעתי כמה חזק הוא יתפוס את הלב שלי. מריאנו איברה יהיה הסוף שלי, לטוב או לרע. ועכשיו, אני לא יודעת אם הגבר הזה הוא הסיוט שלי, או כנגד כל ההגיון - השלווה שלי.

אני מאוהב בה עד השמיים מהרגע הראשון שראיתי אותה. אבל היא אחותי החורגת. היא פגועה,ואני יכול לרפא אותה. אני יכול לשמור עליה. אבל היא אחותי החורגת. אבל רק אם היא תפסיק לפחד ממני. היא מתרחקת ממני,מפחדת ממני. ואני לא יודע למה. איך אני יכול להישאר קרוב בזמן שהיא מרחיקה אותי? ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ הוא מפחיד אותי. המגע שלו מפחיד אותי. אבל אני אוהבת אותו,מהרגע הראשון שבו נכנסתי למסעדה וידעתי שהוא אחי החורג. אני מרגישה בטוחה איתו. אבל החיבוקים שלו, כל פעם שהוא מחבק אותי אני נכנסת להתקף חרדה. אבל הוא גם זה שעוזר לי להתמודד עם זה. אז איך אני יכולה להשאיר אותו קרוב אליי בזמן שהוא מפחיד אותי?

" את רק שלי , מתוקה , אני הבעלים שלך, כדאי שתכניסי את זה לראש היפה שלך " ניכנסתי לעולם חדש , לא , הוכנסתי לעולם חדש לא היתה לי ברירה , לא היתה לי בחירה , לא באמת. כאן , אני לא יודעת מה אני מרגישה פחד ? תשוקה ? אימה ? כנארה הכל , אבל רגש אחד מתעלה על כולם ומחריד אותי שאני מרגישה את הרגש הזה לאדם הזה אני מרגישה אהבה . טריגרים : אלימות סקס קללות

בלילה אחד חייה של רומי קורסים מעליה, והופכים לחיי גיהנום. בימים היא סובלת מבריונות לא פוסקת, ובלילות מסיוטי אימים. כשהיא כל כך קרובה ללוותר, היא פוגשת אותו. * תהיתם פעם איך אנשים מתקיימים? מה מניע אותם, לחשוב. לעשות. להרוס. להשמיד. שמועות מתפשטות כמו אש. רושם ראשוני נוצר תוך אלפיות השניה ועד מספר דקות. זהו טבע האדם. אסור לטעות, אין הזדמנות שנייה. אין הזדמנות לתקן, לא בזמן כל כך קצר. הדין נגזר. הגיהנום נחתם. הגיהנום שהוא גם החיים שלי. כל יום הוא מלחמה. בהם, ובעצמי. מלחמה ברוע הטהור של האדם, מלחמה בתגיות שנחרטו על עורי. תגיות שלא ישחררו ממני אף פעם. אזהרה! הספר עלול להכיל טריגרים. הקריאה מומלצת לגילאי 16+. הקריאה היא על אחריות הקורא/ת בלבד. אין להעתיק, לצלם, לשמור.

ליב, היא הייתה מוצלחת לפניו, היא לא הייתה צריכה אותו, אבל כרגיל האדם מתכנן ואלוהים צוחק. היא מצטרפת לראש הכנופיה הכי קשוחה ואלימה, אדם שמלאך המוות הוא יובל המבולבל לידו, בוסמן. הוא יכניס אותה לעולם הפשע ולעולם שלו, לבלאגן ולשיגעון, היא תגלה את כל הצדדים שלו, את כל מה שלעולם לא חלם לחשוף.

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר