יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.

נאיה באטמן, ילדה למשפחה עשירה ואחות לליב באטמן הקטנה ממנה בשנה. במהלך חיה הקצרים רק מעבירים אותה ממקום למקום, מעיר אחת לאחרת ולא נותנים לה מנוחה, ההורים שלה אוהבים לגוון, אבל נאיה פחות, בסיפור שתקראו, היא מוצאת את המקום שפותח לה את הלב, היא מתאהבת, מתאכזבת, צוחקת ובוכה. השנה האחרונה בבית הספר הולכת להיות החוויה הכי גדולה שהיא חוותה, הצטרפו אליה *מכיל תכנים מיניים*

מה קורה כשהקאפו האכזרי ביותר שידעה שיקגו פוגש בנסיכה של המאפיה האיטלקית בניו יורק? פגישה מקרית בין השניים גורמת לרגשות חזקים לצוף ולבעיות להיווצר אך האם יש סיכוי לאהבה?

איתן תמיד חשב שהחיים שלו לא יכולים להיות גרועים יותר-הורים מתעללים, בדידות מוחלטת, ואכזבות בלתי נגמרות. אבל כשהכול סביבו מתפרק והוא נשאר לבדו, הוא מגלה שהתהום עמוקה הרבה יותר משדמיין. כשהתקווה הולכת ונשחקת, הוא נאלץ להתמודד עם השאלה הקשה מכול: האם יש עוד דרך לצאת מהחושך, או שזה כבר מאוחר מדי?