קומה אחת מפרידה בינינו. כשהיינו ילדים, זה לא באמת שינה. יכולתי לשמוע את הרעש מהחדר שלו דרך התקרה, את הצחוקים, את הדלתות הנטרקות, את הקולות שהפכו להיות חלק מהיומיום שלי. כשהיינו ילדים, זה לא הרגיש כמו מחסום. אבל אז הוא עזב. והקומה הזו? פתאום היא הרגישה כמו מרחק שאין איך לגשר עליו. שנתיים של שקט. שנתיים שבהן לא שמעתי יותר את הצעדים שלו מעליי, לא קלטתי אותו במקרה במדרגות, לא ראיתי אותו בחטף במסדרון הבניין. חשבתי שככה זה יישאר. אבל אז הוא חזר. ופתאום, אני לא יודעת אם הקומה הזו באמת מפרידה בינינו- או אם היא רק משהו שאני סוף סוף מוכנה לחצות. איציק: "לא חשבתי שאי פעם ארגיש את התחושה הזו. ואז היא הופיעה-ולא הצלחתי לעצור את זה." הדר: "הוא נפל ראשון. אני פשוט לא שמתי לב. אבל כשאני נפלתי... זה כבר היה מאוחר מדי לעצור."

שני נסיכים. שתי ממלכות. שני סיפורי אהבה שאיש לא תכנן. ויליאם בא לשידוך, לא לאהוב. אבל כשהביט בתדרוס, משרת תמים עם עיניים ירוקות, משהו בו התרכך - והתבלבל. זו לא הייתה אהבה. עדיין לא. אבל זו הייתה תחילתה של סקרנות שלא נתנה לו מנוח. אבל הסיפור האמיתי - היה שייך לג׳יימס. נסיך יפהפה ששמר את ליבו בתוך ספרים. הוא חלם שמישהו ייגע בו לאט, יראה אותו, יאהב אותו. ואז הגיע אלכס. לוחם שלא חיפש עדינות - אבל מצא אותה בגוף של נסיך שנמס תחתיו. האהבה שלהם לא התחילה בטוהר, אלא במשיכה צורבת, במבט שובר מגנים. ובין עונג לפחד, בין לב חשוף למגע בוער - הם למדו לאהוב. ולראשונה, ג׳יימס הפסיק לרעוד. והתחיל לבקש כל מגע של אלכס היה התאהבות מחדש בשביל ג׳יימס שני נסיכים רומן רומנטי