זה לא הולך להיות סיפור עם עולם בדיוני יפיפיה או מורכב. שום דבר גדול או בלתי אפשרי. זה סיפור על הילד השקט בסוף הכיתה. האחד שלא מדבר. האחד שאף אחד לא רוצה לשמוע.

זהו אוסף של שירים שנכתבו מתוך כאב, געגוע, אכזבה, שנאה, אהבה ואפילו תקווה. כתבתי את המילים האלו בתקופה בה הרגשתי הכי לבד. כשהעולם הרגיש כבד מדי, השירים היו הדרך שלי לצעוק ללא קול. אלו רגשות שהוצאתי על נייר במקום לשמור אותם בפנים. אם אתם מרגישים ככה לפעמים - אתם לא לבד. אולי המילים שלי יצליחו לדבר גם אליכם.

"אילו לחרוזים היו כנפיים, כנפיים כמו לציפורים, הם היו נמלטים שבריריים ונעימים אל גנינו היפים" הי אברי באדי!!! זהו ספר פריקות ושירים שלי (((: זו פעם ראשונה שאני כותבת שירים אז יאי מקווה שתאהבו 3> כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לצלם או ווטאבר בלי אישור שלי 🍪🫐 #2 בדימיון 11.7.24 (:

שאלות רנדומליות כי למה לא