זה לא הולך להיות סיפור עם עולם בדיוני יפיפיה או מורכב. שום דבר גדול או בלתי אפשרי. זה סיפור על הילד השקט בסוף הכיתה. האחד שלא מדבר. האחד שאף אחד לא רוצה לשמוע.

"אילו לחרוזים היו כנפיים, כנפיים כמו לציפורים, הם היו נמלטים שבריריים ונעימים אל גנינו היפים" הי אברי באדי!!! זהו ספר פריקות ושירים שלי (((: זו פעם ראשונה שאני כותבת שירים אז יאי מקווה שתאהבו 3> כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לצלם או ווטאבר בלי אישור שלי 🍪🫐 #2 בדימיון 11.7.24 (: