דין אף אחד לא הכין אותי לאהבה כזאת. נפלתי. התאהבתי בנסיכה הקטנה של קוברה, רוצח משפחתי. בנשף המסיכות האחרון, בין מותי לחיי, הנסיכה הקטנה הודתה בפניי שהיא אוהבת אותי. באותו לילה היא גם איבדה את מרבית משפחתה. עכשיו היא מנסה להרחיק אותי כדי להגן עליי. היא חושבת שהאהבה שלה מביאה מוות, אבל היא הביאה לי חיים. במשך כל חיי חלמתי על הרגע שבו אזכה בתואר הרוצח שלה. כעת אני נאבק להיות המחייה שלה. הילדה המתולתלת הזו מסוכנת לעצמה. היא מסוכנת לי. אבל אני לא מוכן להירתע. לא נאבקתי לחינם עד כה. היא אהבה אותי, בלילה ההוא. היא עדיין אוהבת. קריסטיאן אף אחד לא הכין אותי לכאב כזה. הערפד המטורף שלי אוהב אותי מדיי. הוא כמעט הקריב את חייו עבורי. אך האהבה שהייתה לי אליו כבר מתה ונקברה באדמה, יחד עם בנות המשפחה שהכי אהבתי ולא יחזרו אליי לעולם. לעולם לא אוכל לאהוב שוב, כי מי שאהבתי אבד. האהבה שלי גורמת לאנשים למות. האהבה שלי עוד תהרוג את דין ואני לא מוכנה לשאת באובדן האחרון, של האדם שבאמת אכפת לי ממנו. עליי לאבד את עצמי, לפני שאאבד אותו... אבל הוא לא ייתן לי לעשות את זה. הוא אוהב אותי. הוא תמיד יאהב.

"you can run but never hide, darling." אורורה- מעולם לא הייתי הילדה הצייתנית שמשפחתי קיוותה שאהיה. העדפתי את השתיקה של הצללים על פני הציות של האור. החשכה הייתה המקום היחיד שהרגיש כמו בית - אולי בגלל זה מכתביו של "הצל" מצאו אותי. בהתחלה הם היו תמימים. הזמנה לטיול לילי, ריקוד לאור הירח, כמה מילים רכות על אהבה אסורה. אבל עם הזמן, הטון השתנה. הוא הלך ונהיה אובססיבי. כל מכתב נצבע ברגש חד, מסוכן. וזה לא רק הטריף אותו - זה הטריף גם אותי. כשנודע לי שאני עומדת להינשא לבן של ראש המאפיה היריבה, נכנעתי מבחוץ... אבל בתוכי קיוויתי. קיוויתי שהוא ימצא אותי. ייקח אותי. ויבלע אותי אל תוך החשכה- למקום היחידי שאני מרגישה בו בטוחה. הצל- אורורה הייתה כל מה שלא העזתי לחלום עליו. עיניה שחורות כזפת עמוקה, עורה הזהוב נקי כאור ראשון ושערה הבלונדיני גולש בגלים רכים - כמו מלאך אבוד שירד מהשמיים כדי להזכיר לי שיש לי לב. לב שעדיף היה שיישאר קבור. כשהשמועה הגיעה לאוזניי - שהיא עומדת להינשא לדוד שלי לא נשאר בי דבר מלבד זעם. היא שייכת לי. לא לאיש אחר. היא צריכה להיות בזרועותיי, עטופה בידיי, כשאני נושק למצחה ונותן לה סוף-סוף מנוחה. אם היא לא תבוא מרצונה- אקח אותה בכל זאת. כי אהבה כזאת לא שואלים. אהבה כזאת לוקחים. #7 באובססיה ב28.10.25

כשהעבר רודף אותה וההווה הופך לאתגר בלתי צפוי, אמילי מוצאת את עצמה לכודה במשחק מסוכן של רגשות, כוח ותשוקה. היא נכנסת לעולמו של ליאם סמית', ארכיטקט עשיר ומסתורי, בחוזה שנראה בתחילה כעבודה פשוטה. אך ככל שהקשר ביניהם מתעמק, היא מגלה שהמשחק הזה גדול ומורכב בהרבה יותר ממה שיכלה לדמיין . בין נשפים נוצצים, סודות משפחתיים ואהבה בלתי צפויה שמאיימת לשנות הכול, אמילי נאלצת לשחק לפי החוקים שלא היא קבעה - ולהתמודד עם השאלה הקשה מכל: עד כמה היא מוכנה ללכת כדי להגן על עצמה ועל ליבה? בעולם שבו לכל בחירה יש מחיר, האם אמילי תעמוד במשחק או שתאבד את כל מה שחשוב לה ? ---------- ⚠️טריגרים: תכנים מיניים , פגיעה עצמית , אלימות מילולית ⚠️ הקדשה : מוקדש לכל אלו שהבינו שהמשחק מתחיל באמת רק כששוברים את הכללים - תזכרו , המנצח הוא זה שכותב את החוקים מחדש .