• ספר ראשון בסדרה רסיסים של שקרים, ניתן לקרוא כיחיד 🫶🏻 ריהאנה קופר: הייתי בת חמש כשאיבדתי את הזיכרון. ננטשתי על ידי אבי בפח זבל, אדם בשם ג'ושוע הציל אותי ואימץ אותי כבתו. הוא העביר לי את הידע שלו, אימן אותי ולימד אותי כול דבר שהייתי צריכה כדי לשרוד בעולמו. עד כה צלפתי באנשים מאחורי הכוונת, עכשיו הגיעה ההזדמנות שלה חיכיתי- להיות סמויה, לרגל. לג'וש יש ארגון שבו שוכרים את שירותינו כדי לרצוח ולרגל אחר אנשים. הלכתי להיות עוזרת הבית שלו כדי לחטט ולגלות מידע, רק מה שלא ידעתי שהמניאק העשיר הזה יהפוך את עולמי 180 מעלות. כריסטופר סמית': חייתי את חיי בשלווה וברוגע עד שהיא הגיעה, לא אהבתי את העובדה שהילדה העקשנית הזאת תגור איתי מעתה ואילך. ניסיתי להעיף אותה יותר מידי פעמים ממה שאני יכול לספור על יד אחת. שום דבר לא הפחיד אותה. שנאתי אותה ואת החיוך המטופש שלה, שנאתי את זה שעברה לתיכון שלי. ויותר מכול שנאתי את איך שעירערה על כול דבר שאי פעם חשבתי שידעתי. - מה קורה כשאהבה גודלת בין שדות קוצים? - מה קורה כשסודות ותככים עולים מעל פני השטח? - מה קורה כשהאמת יותר מידי מכוערת ועדיף להשאיר אותה קבורה באדמה? מכיל: רצח אלימות תוכן מיני מפורש אזכורים של אלימות במשפחה *חשוב לציין שסיפור זה הוא יצירה בדיונית.*

אוליביה קסם תמיד מגיע עם מחיר. כך אדון מאיירס, ליצן הקרקס האהוב ביותר בבריטניה והאב המאמץ שלנו תמיד אומר. החיים בקרקס הם גיהינום. כשאורות הזרקורים נדלקים כולנו מחייכות, מספרות לעולם שקר עטור בתלבושות מנצנצות ואיפור זוהר. אך כשהאורות כבים הבגדים נקרעים והאיפור יורד בדמעות. אדון מאיירס מוריד את מסכת הליצן וחוזר להיות המפלצת ממנה מורכבים הסיוטים שתוקפים אותי בלילה. האורחים שלנו הם לא אנשים תמימים שמתעניינים בקסם אלא במה שיש לקסם להציע. באותו נשף מסיכות עיניי קרח כחולות ננעצו בי מבעד למסכה שחורה. עשיתי טעות כשיישרתי אליו מבט בחזרה. טעות אחת הובילה לפחד הכי גדול שלי להתגשם. נמכרתי לאדון. קלייד הם קוראים לי צ'ייס. הרודף. הייתי ילד כשאבי הותיר אותי ירוי ומדמם ביערות השלג בסיביר. בעודי מדמם על השלג הקפוא ילדה בעלת עיניי זהב שובות-לב הופיעה בהזיותיי. היא החזיקה אותי בחיים עד שלהקת זאבים מלאת חמלה נתקלה בי ונתנה לי הזדמנות. במשך חודש ימים בחברת זאבים הפכתי להיות הגבר שאני היום. רודף. צורר נשמות. משליט המוות בעולם. במשך שלושים שנה חיפשתי אחר הנערה בעלת עיניי הזהב. כעת מצאתי אותה ולעומת להקת הזאבים שריחמה על הילד הפצוע באמצע היער המושלג, אני אטרוף כל חתיכת בשר מנשמתה.

יש מקומות שלא מחכים לך כשתחזור אליהם. אליאס דאיון לומד זאת ברגע שהדלת נסגרת בפניו. לאחר חודשים בבית חולים פסיכיאטרי, הוא חוזר הביתה ומגלה שהבית כבר אינו שלו. מה שנשאר לו הוא דירה ישנה שירש מסבא שלו, מקום זר שאמור להיות פתרון זמני בלבד. אבל כשאליאס מגיע לשם, הוא מגלה שהדירה כבר תפוסה. קיידן וודס, שקט, סגור, ורגיל לחיות לבד. הוא שוכר את המקום ולא מתכוון לשנות את זה בשביל אף אחד. הוא לא מחפש קרבה, ולא מתעניין בעבר שאליאס מביא איתו. ההסכם ביניהם נרקם במהירות ונשען על גבולות ברורים. אליאס נשאר לזמן קצר בלבד. ללא שאלות. ללא הפרעות. ללא קרבה. אבל יש דברים שאינם נשארים בגבולות שהוגדרו להם. כששני אנשים שבורים נאלצים לחלוק את אותו החלל, שתיקות מתחילות לדבר, מבטים נמשכים יותר מדי זמן, וקווים שאמורים להישאר ברורים מתחילים להיטשטש. קיידן שומר על עצמו מכל מה שעלול לחדור פנימה. אליאס נאחז בכל מה שמונע ממנו להישבר שוב. אבל לילות שקטים הופכים טעונים, ומגע אחד לא מתוכנן משנה את הגבולות ששניהם ניסו להציב. כי יש קשרים שנולדים מתוך חוסר ברירה. ויש כאלה שלא ניתן להשתחרר מהם. רשימת טריגרים: • בריאות נפשית • אשפוז פסיכיאטרי • התקפי חרדה ופאניקה • פוסט טראומה • נטישה ודחייה משפחת • אזכורים להתאבדות • תכנים מיניים

חזרתי. אחרי חצי שנה בעיר אחרת, חזרתי לאורלנדו. לבית הספר, לחברות, למורים וכמובן, גם אליו. הוא שונא אותי. אני שונאת אותו. הוא מניאק. הוא השפיל אותי. הוא פגע בי. ואני לא מתכוונת לסלוח, גם אם זה אומר שיאמלל את חיי... היום זה קורה. אני מתחיל את התיכון היום, אבל לא רק; היום היא חוזרת. הבחורה השנואה עליי. היום היא חוזרת לחיי אחרי החודשים השקטים ביותר שהיו לי, ומחזירה איתה את הרעש. היא חושבת שתוכל להתחמק ממני אבל היא טועה. אני כבר מזמן עמוק מתחת לעורה... והיא כבר מזמן מתחת לעורי... ⚠️טריגרים:⚠️ •קללות •הטרדה מינית •ניסיון אונס •שפה בוטה •תכנים מיניים מפורטים •אלכוהול •אלימות

~גמור~ ריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חושד, הוא הורג אותם. אך לא רק אותם, הוא הורג אותי בגלל שהוא חושף את הסוד שלי. קיל- משעמם להיות הבן של הקאפו, עוד יותר משעמם להיות האוכף שלו. אני לא מצליח להשיג ריגוש משום דבר עד שחשבתי שזה יהיה מצחיק להעביר כמה ימים בתיכון עם תלמידים פשוטים. אבל לא ציפיתי שכל תשומת הלב שלי תהיה עליו, על הילד המזדיין שכל מילה מהפה שלו היא סליחה. בשבילו נשארתי בתיכון, נפלתי חזק, נהייתי מכור אליו עד כדי כך שלא שמתי לב למשהו אחד. לזה שהוא נעלם. הבן של הקאפו, האוכף חסר הרחמים, קיל. מגיע לתיכון לכמה ימים שם הוא פוגש את ריידר, פוגש זו מילה חלשה. הוא מתעב את ריידר, אוהב אותו, רוצה להרוג אותו. הוא לא ציפה שיהיו לו רגשות לזכר אחר. אבל איזה רגש ינצח? אהבה האכזרית או השנאה המתוקה? ריידר הוא נער רגיל, הוא לא תכנן שהאוכף האכזרי יכנס לחיים שלו, ריידר תמים ועובר התעללות אבל זה נקטע. ברגע שריידר מגלה למה זה נקטע הוא יודע שהוא צריך לנוס על חייו.