האם אי פעם הרגשתם שכל העולם נגדכם, שהסיבה היחידה שאתם קמים בבוקר היא כי זה מה שכולם עושים, שאין אף אחד בעולם ששם עליכם? אתם לא לבד. ליאם מרגיש ככה כל יום מאז היום הארור שבו הוא יצא מהארון בפני ההורים שלו. מילד שמח, מצחיק, מוקף באנשים שאוהבים אותו, הוא הפך להיות צל, שקט, מופנם ובודד. האם הוא נועד לחיות ככה כל החיים? האם יש משהו או מישהו שיושיט לו יד לעזרה ויהיה שם בשבילו? ככל הנראה לא, אף אחד לא רוצה להיות סביבו. עם אבא מתעלל הוא מנצל את ההזדמנות לנסוע לטיול מטעם בית הספר על מנת לקבל קצת שקט ושלווה. מה יקרה כאשר הוא יצטרך לחלוק חדר עם אחד התלמידים המקובלים ביותר בבית הספר שלו? האם הגורל האכזר יעקוב אחריו גם לשם? או שאולי אחרי כל כך הרבה שנים הוא סוף סוף ימצא קצת שקט ואולי אפילו חבר.