"𝓘'𝓶 𝓷𝓸𝓽 𝓽𝓱𝓮 𝓸𝓷𝓮 𝔂𝓸𝓾 𝓫𝓮𝓵𝓲𝓮𝓿𝓮 𝓶𝓮 𝓽𝓸 𝓫𝓮..." "𝓣𝓱𝓮𝓷 𝓼𝓱𝓸𝔀 𝓶𝓮. 𝓘 𝓹𝓻𝓸𝓶𝓲𝓼𝓮𝓭 𝓽𝓸 𝓷𝓮𝓿𝓮𝓻 𝓵𝓮𝓪𝓿𝓮 𝔂𝓸𝓾𝓻 𝓼𝓲𝓭𝓮..." "𝓐𝓷𝓭 𝓲'𝓵𝓵 𝓪𝓵𝔀𝓪𝔂𝓼 𝓴𝓮𝓮𝓹 𝓶𝔂 𝓹𝓻𝓸𝓶𝓲𝓼𝓮𝓼." No'ang is the second born of Miles Quaritch. The daughter of Mangkwan's Tsahik Varang. After Spider's tragic death, Quaritch swore revenge. But the Sullys could never have imagined that his vengeance would take the shape of his own daughter - a girl raised by fire, loyalty, and secrets, walking a path she never truly chose. ⊹₊ ˚‧︵‿₊୨ ᰔ ୧₊‿︵‧ ˚ ₊⊹ .𖥔 NOT A Y/N FANFIC .𖥔 OC x Neteyam OR Lo'ak

לגריפין גורסקי השוער של קבוצת ההוקי של פנוויל הכל הולך דיי חלק בחיים. הוא אתלט בקולג׳ שמקדש את תרבות הספורט ובזכות כך הוא זוכה בתהילה, הערצה ברורה ובנות בשפע. למרות שרוב חבריו נפלו ברשת האהבה הוא עדיין רווק גאה שמנצל את כל הפרווילגיות של התפקיד. עד שזה מגיע ליריבה האקדמית שלו- אליאנה לורנס. הבחורה יכולה להוציא גם קדושים משלוותם. היא מתנשאת, חושבת שהיא יודעת הכל ומאתגרת אותו על כל צעד ושעל. עד שגריפין מגלה ממש במקרה את הסוד האפל שלה. ומרגע זה מערכת היחסים שלהם כבר לא תחזור למה שהייתה. אליאנה שרגילה להיות שורדת ולשלוף ציפורניים כשצריך מגלה שלפעמים האנשים הכי לא צפויים הם אלו שיכולים להעניק לה רגע של שלווה ואולי גם סוף טוב שהיא מעולם לא הרשתה לעצמה לחלום עליו.

אני לבושה בשמלה שחורה שצמודה לגופי, היא מגיעה לי ממש מתחת לישבן שלי אני חושבת שאם אני אתכופף תחתוני התחרה שלי יחשפו לעיני כל. אני ממשיכה לרקוד, אני מרוצה מתשומת הלב מהגברים שסורקים את גופי ומלקקים את שפתיהם ומתכננים לעשות צעד ולא עושים כלום. לפתע אני מרגישה ידיים מחזיקות את מותניי ומקרבות אותי לגוף שנצמד מאחוריי, חיוך זדוני עולה על פניי. אני מרימה את ידיי ומשלבת אותן מאוחרי עורפו של הגבר האלמוני וממשיכה לזוז כשאני צמודה אליו, מרגישה את הנשימות החמות שלו על עורפי "סופסוף" אני כמעט צועקת מנסה להתגבר על המוזיקה החזקה, מרגישה את ידיו של הגבר מתהדקות על מותניי "מה את עושה פה קרן שמש?" הוא לוחש בקול עמוק וצרוד מתשוקה לאוזני, ועוברת בי צמרמורת נעימה בכל גופי." "קרן שמש" הוא הספר השני בסדרה, לא מומלץ לקרוא כספר יחיד ורצוי לקרוא את הספר הראשון "אהובה" 3>

"סליחה תחזור על זה" ביקשתי מאחד המארגנים "בעוד דקה הדלת תיפתח ואת תכנסי עם הורייך הם יגישו אותך לבעלך לעתיד ואז הם יחזרו למקומם" הסביר והנהנתי בחשש, אימי ואבי הגיעו "אל תהרסי את זה אליאנה" זה הדבר הראשון שאמר לי בשבועיים שלא התראינו, אנחנו בחתונה שלי והדבר הראשון שהוא עושה זה לאיים עלי. "לפחות השמלה בסדר, את נראית פחות..." הוא השאיר את המשפט תלוי וכיווצתי את ידיי לאגרופים ושחררתי אותם, לקחתי נשימה עמוקה "נחמד לראות אותך, אמא" קדתי קידה קטנה בכבוד לאימי "אבא" אותו הדבר גם לאבי. "תראי איך גדלת, יוצאת מהבית" אמרה וחייכתי חיוך לא אמיתי אבל מספיק טוב כדי לספק אותם. הדלתות נפתחו ופתאום איבדתי את היכולת לנשום, הם החזיקו אותי משני צדדיי והובילו אותי אליו. הוא נראה טוב, אפילו לא שמתי לב כשהוא נכנס לחדר שלי לפני כן. אבל עכשיו אני מסתכלת עליו וסערת רגשות עוברת בתוכי, השיער השחור שלו משוך לאחור, כל שערה במקומה, החליפה השחורה שלו חסרת כל קמט, אני לא יודעת מי עושה חסד למי, החליפה לגוף שלו או הגוף שלו לחליפה. אני מניחה שהשני. אבא שלי לוחץ על זרועי באזהרה לפני שהוא מגיש אותי לבעלי לעתיד, בן ראש המאפיה והגבר הכי מושך שראיתי עד היום , המבטים שלנו מצטלבים ונוצר בנינו קשר עין אינטנסיבי. תמיד לימדו אותי לא להביט בעיניים של אח

אוהבתתתתת

מאז שאני מכירה אותו, כשעלינו לאותו התיכון ושובצנו באותה כיתה, הוא משך את תשומת ליבי. אופנוען יהיר ושחצן, מושא העיניים של כל הבנות בתיכון. היה נראה לי שגם אני משכתי את תשומת ליבו, כיוון שהוא נהג להציק לי בקביעות. אך בין רגע ההצקות הקטנות הפכו להשמצות והשפלות נוראיות. אני לא יודעת למה הוא מתאכזר אליי ככה, ואני מנסה להתעלם ממנו, להתעלם מהקיום שלו, אך בכל פעם הוא גורם לי לאבד את העשתונות מחדש. כשאני חוזרת לבית הספר אחריי שבוע בו החסרתי עקב מחלה, אני מגלה שיש לנו עבודה מסכמת בהיסטוריה להגיש ביחד. הציונים עליהם אני עומלת קשה חשובים לי, ולכן אני מאמינה שנוכל לסיים עם העבודה במהירות ואפטר מליאו בסוף השנה- כשנסיים את התיכון וכל אחד ילך לדרכו. אך הדברים לא הולכים כמתוכנן. טרופים: ספר תיכון, בולי, שונאים לאוהבים. עלול להכיל: אלימות, מין מפורט, סמים, שתייה חריפה ועוד... (הקריאה היא על אחריותכם בלבד!!!) © All Rights Reserved כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, לשכפל ולהפיץ.

התקווה שבך ~ סדרת תקווה בגיהנום. 15+ /נושאים רגישים/ *יש לקרוא את הטריגרים בהקדמה* סיפורם של אנה וקרלו הם האיזון בין הגיהנום לגן עדן הממכר, כל רגע כל יום של סבל שווה את הרגעים השקטים, הקסומים והיפים ביותר. נישואי חובה. ברית דמים בין שני בתים עוינים. אנה ידעה שהנישואין האלה נועדו לשמור על השלום לא על האהבה. היא גם ידעה שמרגע שתחתום על עצמה בקרלו היא תשתייך לו. כמו רכוש. כמו נשק. פרצה מהומה אך אנה המסכנה, שבורת הלב נחטפת. הדם לא הספיק להיספג באדמה, וכבר קרלו נשבע נקמה. זו הייתה הכרזת מלחמה. הם עברו דרך סמטאות אפלות, תחנות כוח נטושות, מחסנים מאובקים. קרלו חקר, עינה, שיחד, הרג כל מי שידע או אפילו רמז משהו. אבל האמת הייתה חלקלקה כמו נחש: אף אחד לא ידע כלום. או שמישהו דאג שאף אחד לא יידע. "לפי הסימנים," לחש דנטה בשלב מסוים, "זה לא רק המשפחות האחרות. זה מרגיש... מבפנים." קרלו סובב אליו מבט אטום. "מבפנים?" דנטה הנהן בזהירות. "אולי... מישהו שלנו עזר להם. מישהו שידע את המסלול, את התזמון." בוגד. בין אנשיו. קרלו&אנה ~הושלם~

טרופים : גבר אלפא תיגע בה ואתה מת אישה חזקה עם עבר קשה שני אנשים הפכים אך דומים שנאלצו להתחתן בנישואי תועלת , אחת עם עבר קשה שחיזק אותה והפך אותה למי שהיא היום , ואחד שגדל להיות קאפו ועבר דרך ארוכת מכשולים . סיילו אנחלס מוראלס - מהמאפיה הארגנטינאית מעולם לא רצתה להתחתן , טראומת ילדות גרמה לה לאבד את היכולת להאמין בבני אדם , למרות כל מה שעברה בחייה היא נלחמה כדאי להיות מי שהיא היום . דנטה ארמני - מהמאפיה האיטלקית ידע שהוא יצטרך להתחתן כדאי להיות הקאפו , הדרך שלו לא הייתה קלה אבל הוא לא וויתר על התפקיד שנועד לו , הוא איבד המון אנשים שהיו קרובים לו אבל למרות הכל הוא ניצח .

"עשר שניות." הוא קטע אותי, בקול נמוך ומאיים. "נצלי אותן חכם. כי ברגע שהן ייגמרו - את תתחרטי שלא הקשבת לי כשהייתה לך ההזדמנות." המילים יצאו ממנו בקור מוחלט, אבל לא הייתה זו רק הקרירות בקול שגרמה לגופי לקפוא. פתאום, בלי שום הסבר הגיוני, פחד טהור הציף אותי. הלב שלי החל לדהור בטירוף, הידיים רעדו, וכל תא בגופי צרח - לברוח. "תשע." הקול שלו חדר ישירות למוחי, והפחד התעצם. משהו זחל מתחת לעור, תפס את הלב בציפורניים קרות וסחט. .הגוף שלי הגיב כאילו עומד מולי טורף. "שמונה." לא חיכיתי לשבע. הסתובבתי ורצתי. הלילה ההוא בחדר שלו עלה בזיכרוני - האצבעות על הסנטר, העיניים השחורות. אם ככה הוא נראה כשהוא מתאפק, לא רציתי לדעת מה קורה כשהוא לא. "שבע..." קולו קרוב מדי. כאילו הוא ממש מאחוריי, נושם לי לתוך העורף. לא הסתובבתי לבדוק. "שש..." המשכתי לרוץ, פחד ובלבול מכסים כל תא ונימה בגופי, הדהוד צעדיי והלמות ליבי הקולות היחידים מלבד הספירה המצמררת. "חמש..." פניתי פינה חדה, כמעט החלקתי על רצפת השיש המבריקה. המסדרונות נמתחו לפניי כמו מבוך אינסופי. לאן? לאן אני בורחת? לא ידעתי. רק ידעתי שאני חייבת להתרחק. "ארבע..." דלת. ראיתי דלת צדדית. התפרצתי פנימה - שירותים. "שלוש..." נעלתי את עצמי בתא, גבי נצמד לדלת הדקה. הלב שלי הלם כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולם

מדיסון מגיעה לעיר של דודה של מאי, אחרי שהיא חוותה טראומה בבית שלה. כשהיא מגיעה לעיר היא פוגשת את ג׳ייס. היא לא רוצה להקשר לאף אחד ובטח שלא אליו כי מתכננת לעזוב ברגע שהיא תוכל, אבל הוא לגמרי מקשה עליה להתעלם ממנו. ---- הכתיבה משתפרת מפרק לפרק אז אל תשפטו לפי הפרק הראשון:) מקווה שתאהבו🫶🏼 כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, להפיץ ולשכפל.