MM מקום 1 ברומנטיקה 🥳🥳 מקום 1 בbl 😮‍💨😮‍💨 מקום 1 בדרמה 🤯 זוהר: המטרה של אלי מויאל בחיים היא להרוס אותי. לא להשאיר לי סיכוי אחד להשתחרר מהידיים שלו. הוא תמיד שם, איפה שאני לא מסתכל. אני מרגיש אותו נושף לי בעורף מאז שהתחלנו את החטיבה ושובצנו באותה כיתה. גם עכשיו, כשאנחנו בשנה האחרונה ללימודים, המצב לא השתנה. אם כבר, הוא נהיה גרוע יותר. אולי הוא שונא אותי כל כך בגלל שאף פעם לא נתתי לו את התענוג להפוך אותי לקורבן שלו. זה מה שגורם לו לחפש דרכים חלופיות לפגוע בי - כמו להתעסק עם החברה הכי טובה שלי. אבל אני לא אחד שיישב בשקט. אני תמיד מחזיר מלחמה, ומהצד שלי, היא הרבה יותר אכזרית. אלי: זוהר דוד היה האובססיה הפרטית והסודית שלי. אני לא נמשך לגברים. יותר נכון, אף פעם לא נמשכתי לגברים, עד שהבנתי שזה מה שקורה לי עם זוהר. לא ידעתי איך זה הגיוני ולמה זה קורה רק איתו, אבל כבר השלמתי עם זה מזמן. על השדים שאני קובר בארון הפרטי שלי, אף אחד לא אמור לגלות. ככל שהצקתי לו יותר, ככה הוא הגיב בקיצוניות גדולה יותר, עד שזה כבר התחיל להיות הרבה פחות כיף כשהוא פגע בנקודות הכי רגישות שלי. אפילו במלחמה יש חוקים, וזוהר הפסיק מזמן לשחק לפי החוקים האלה.

#מקום 3 (romance) 7.9.17 #מקום 1 (romance) 15.8.18 #מקום 1 (romance ) 13.1.19 אמבר נערה שרק סיימה את הלימודים שלה וכל חייה היו רק מעברים מעיר לעיר, שוב עוברת לעיר חדשה ושוב הופכת את החיים שלה ב180 מעלות. הכל בגלל הנישואים של אמא שלה שמתחתנת בפעם השישית, עם גבר שאמבר בחיים לא הכירה. שתיהן עוברות לקצה השני של המדינה. בהתחלה החדשה היא מתחילה מאפס, כל פעם היה אותו דבר רק שהפעם החליטה לשנות קצת את ההחלטות שלה, בנוגע לחברים,תחביבים ויחד עם זאת משנה את התנהגותה הגסה. אמבר מוצאת אהבה אמיתית וקצת מסתבכת בדרך. אז מה בעצם קורה שנערה שרוצה להיות סוף סוף עצמאית נתקעת עם עוד ארבעה אחים חורגים באותו הבית ומסתבכת יותר מהרגיל. היא פוגשת אנשים שמשנים לה את החיים והכל לטוב. ״אתה..״ מילמלתי והתרוממתי לעמידה. ״שלום אמבר.״ הוא החזיר בקול הרגוע שלו, יושב ומסתכל עלי בעיניו הצהובות, בוחן כל חלקיק בפניי,התיישבתי חזרה . ״איך אתה יודע את השם שלי?״ הייתי מבולבלת...

בס״ד ״אלינור, את יפה כמו מלאך.״ אלינור אלפי התגלמות השלמות בעיני כל מי שמביט בה. יפהפייה, מבריקה, מוכשרת - והחיוך שלה? כזה שיכול להאיר גם את הימים הכי אפורים. אבל מאחורי הזוהר והשלמות מסתתר עולם אחר. סודות שהיא לא חולקת עם אף אחד. צלקות שהיא מחביאה היטב. כשהיא מגיעה עם אביה, מפקד בית הסוהר לנוער, היא לא מדמיינת שהמפגש עם נער מסוכן, מסתורי וחסר גבולות - ישנה את חייה מן הקצה אל הקצה. סהר אמסלם סהר הוא סכנה מהלכת. ידוע בכינויו ׳סִילֶנְסְיו׳ - שתיקה. העבריין הצעיר שהשם שלו הולך לפניו - וכל מי שניסה לעצור אותו, כבר מזמן הרים ידיים. הוא לוחם בכל מובן - בזירה, ברחוב, ובנפש. כמתאגרף לא חוקי, הוא שולט בכאב. אבל רגשות? מבחינתו זו חולשה שאין לה מקום. סמים, אלכוהול, התקפי זעם - אלה רק חלק מהשדים שרודפים אותו. מאז שנכלא בבית הסוהר לנוער, הוא למד לשלוט בפחד של אחרים, רק כדי לא לפגוש את שלו. הוא אולי נער, אבל עושה לכולם בית ספר. והוא לא חשב לרגע שדווקא היא - תצליח להתחיל לתקן אותו, לראות אותו. היא מחפשת את הטוב שבו, והוא, שמאמין שאין טוב באף אחד, מנסה לשמור אותה רחוקה. אבל בעולם של כאב וסכנה, גם רגשות יכולים להפוך לקרב שבו אין מנצחים. כי לפעמים, דווקא הלב - הוא הזירה הכי מסוכנת שיש.

ליאנה, נערה אילמת בת שבע-עשרה, כלואה בעולם של שתיקה מאז שהייתה בת שתים-עשרה, מאז אותו לילה שבו הכול נלקח ממנה והיא החליטה שלעולם לא תדבר שוב. היא חיה תחת עול ההבטחה שניתנה עוד בילדותה: כשתגיע לגיל שמונה-עשרה, היא תהפוך לאשתו של דומיניק רוזטי, יורש משפחת המאפיה האכזרית ביותר בעיר. דומיניק, בן עשרים ושתיים, חי את חייו בחופש מוחלט - לילות של נשים, אלימות ודם - מבלי לדפוק חשבון לאף אחד, עד שהברית המשפחתית עם דנטה, אביה של ליאנה, סוגרת עליו טבעת ברזל. הוא לא רוצה אותה. היא לא רוצה אותו. אבל החובה המשפחתית גוברת על הרצון של שניהם. בעולם שבו דם, כסף וכוח שולטים, ליאנה מנסה לשרוד את השנה האחרונה של חירותה, בעוד דומיניק מנסה להיאחז במה שנשאר לו מהחופש שלו. היא נשבעת לעצמה שלא תתאהב בו לעולם. והוא נשבע לעצמו שלא ייתן לה לשבור אותו. אבל כששושן שותק פוגש בלב אדום שותת דם, הברית שכפתה אותם זה על זו מתחילה לסדוק את החומות שנבנו סביב שניהם. בסיפור של אהבה אסורה, שתיקה צורחת ובריתות מסוכנות, ליאנה ודומיניק ילמדו שלפעמים האויב הכי גדול שלהם הוא הלב של עצמם.

זואי לא ציפיתי שככה תראה כיתה יב, בגלל איב הלכתי לעבוד במסעדה שלו. עלק השף הצעיר הכי מצליח במדינה, המסעדות יוקרה האלה ממש לא מרשימות אותי. כמה משמרות ואני פורשת. שנאתי אותו עוד לפני שפגשתי אותו, וכשפגשתי אותו הבנתי שצדקתי. או שלא. אדם זאת השנה שלי. המסעדה שלי תקבל את כוכבי המישלן שעבדתי קשה כדי להשיג, ושום דבר לא יהרוס לי את זה- בטח לא האנשים שמנסים לחבל לי בעסק כבר שנים. הכל כבר מוכן מראש עם תוכנית מסודרת, חוץ ממנה, היא לא הייתה חלק מהתוכניות שלי. היא נכנסה בלי התרעה מוקדמת לחיי, אבל מה שהיא לא יודעת, זה שברגע שהחלטתי שהיא שלי, היא לא תצליח להשתחרר ממני בכזאת קלות. *כל הזכיות שמורות*

אזהרות טריגרים: אופל וכל מה שנלווה אליו. מה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה על עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראות חולשה. אני כאן מסיבה מסויימת, ולא אעזוב את כותלי המבצר המחורבן הזה, שמגדיר את עצמו כאקדמיה הטובה בעולם למנהיגים עד שאמצא את מה שאני מחפשת. אותו.

ניק רומאנו- בפעם הראשונה שראיתי אותה, ידעתי שהיא שלי. היא הייתה כל כך יפה. כל כך חצופה. כל כך פאקינג שלי. חטפתי אותה. שיחקתי איתה. רדפתי אותה. לא הייתי מוכן לשחרר אותה. היא לא פחדה בהתחלה, אני זה שגרם לה לפחד. ויקטוריה טרנטינו- בפעם הראשונה שראיתי אותו, לא הבנתי. לא הבנתי מי הוא. לא הבנתי עם מי אני מתעסקת. וגם כשכבר הבנתי, המשכתי. המשכתי להתעסק איתו. המשכתי לעצבן אותו. המשכתי להטריף אותו. זה היה חזק ממני. הוא לקח את החופש שלי, ואני התאהבתי בו. זה ספר ראשון שלי, אני ממש מקווה שתאהבו❤️

יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.

לייה אני לייה ג׳יין, בת 15, תלמידה בתוכנית מחוננים, וילדה יחידה לאמא שדואגת שלא אבזבז רגע, ושומרת על סדר היום שלי מהודק. במהלך השנה אין לי זמן לעצמי. וכשהגיע החופש הגדול, כל המסגרות נעלמו, ואמא שלי החליטה שאני לא יכולה להישאר לבד. היא מביאה את הבן של הבוס שלה לשמור עליי. כריסטופר וויטמור, הוא בן 17, רק שנתיים מעליי, ואני די בטוחה שבעיניו אני רק ילדה קטנה. הוא מסתכל עליי אחרת, ואני לא בטוחה אם זה טוב או לא. לא ביקשתי את הקרבה הזאת. אבל עם כל יום שעובר, זה נהיה יותר ויותר קשה להתרחק. כריס אני כריסטופר (כריס) וויטמור, בן 17, וחשבתי שהקיץ הזה יהיה רגוע. עד שאבא שלי החליט לשלוח אותי ״לשמור״ על הבת של מישהי מהעבודה שלו. בהתחלה חשבתי שזה יהיה פשוט. כאילו מה הבעיה לשמור על ילדה קטנה? זה לא יהיה כזה קשה, נכון? אבל אז פגשתי אותה. ילדה בת 15, שלא דומה לאף אחת שפגשתי. כל דבר שהיא אומרת גורם לי להחסיר פעימה. יש בה משהו שמושך אותי. אפילו שאני מנסה להתרחק, וזה בדיוק העניין - אני לא אמור להרגיש את מה שאני מרגיש. אבל זה כבר מאוחר מדי.