ניק רומאנו- בפעם הראשונה שראיתי אותה, ידעתי שהיא שלי. היא הייתה כל כך יפה. כל כך חצופה. כל כך פאקינג שלי. חטפתי אותה. שיחקתי איתה. רדפתי אותה. לא הייתי מוכן לשחרר אותה. היא לא פחדה בהתחלה, אני זה שגרם לה לפחד. ויקטוריה טרנטינו- בפעם הראשונה שראיתי אותו, לא הבנתי. לא הבנתי מי הוא. לא הבנתי עם מי אני מתעסקת. וגם כשכבר הבנתי, המשכתי. המשכתי להתעסק איתו. המשכתי לעצבן אותו. המשכתי להטריף אותו. זה היה חזק ממני. הוא לקח את החופש שלי, ואני התאהבתי בו. זה ספר ראשון שלי, אני ממש מקווה שתאהבו❤️

אני שונאת את כולם, פשוט כולם. אימא שלי, אבא שלי שנפטר עוד לפני שבכלל נולדתי. ואת האב החורג החדש שלי. טוב טוב, סליחה. או איך שאימא שלי אומרת? ״שפה, תמר. שפה״ בתחת שלי פאק. אז אני תמר, תמר לוי.. ואימא שלי היא היצור הכי חמוד ומשוגע עלי האדמות, אבל גם הכי אנוכי. למה אתם שואלים? אוקיי.. אז אני גרה, או לפחות גרתי עד עכשיו בלונדון, עם אימא שלי. אבא שלי היה בריטי ואימא שלי עברה לגור איתו םה בלונדון. בעיר שהכרתי עד היום כבית שלי. לפני שלושה חודשים, אימא שלי נסעה לבקר את חברוץיה וקרובי משפחתה בישראל, הייתי פעם אחת או פעמיים כשהייתי קטנה.. מאז צא יצא לי לחזור. ואימא שלי הכירה מישהו, והוא הציע לה נישואין השבוע.. ועכשיו ברגע זה ממש, אני שונאת את החיים שלי. תום נחמד והכל, באמת. הוא אלמן בלי ילדים, שאימא שלי התאהבה בו בצורה מטורפת. והחליטה משום מקום להעביר את החיים שלי לישראל, וניתקה אותי באחת מכל החברים שלי, ובן הזוג שלי. אז אני תמר, בת 17.. וברוך הבא לאיך הפכתי להיות התפוז המכני, או ככה לפחות החברים שלו קוראים לי. של הבחור הכי מושלם שהכרתי.. דין.

אהבתם של לאונרדו ומיה בלתי אפשרית כמו זו של האש לים, של השחור ללבן של השמש לירח לכן כולם מתנדבים להשתנות, לשרוף כל מה שעושה אותם הם עצמם ולהיוולד מחדש. להשתנות למען האהבה ולהיות אחד. אבל הירח אינו יכול לשאת את חום השמש, הלבן אינו יכול לשאת את חשכותו של השחור. והאש אינה יכולה לשאת את קור המים. גם רומיאו חצה הרים, אך לא הצליח בחייו להתאחד עם אהובתו, יוליה. האהבה מסמלת את הבלתי אפשרי, היא מתלהטת ככל שלא מצליחים להתאחד, מכאיבה ככל שלא משתנים, שולטת ככל שלא מצליחים להתנתק ממנה. היא שיר על דבר שלא ניתן לוותר עליו. האהבה היא המקום היחיד שבו שבי נחשב חלום מתוק.

מאפיה אירוטית 🔞 מקום 1 בקטגוריית: #אהבה #סיפור #enemiestolovers #פערגילאים #אויביםלאוהבים #דארקרומנס #רומןרומנטי אלה- אני שונאת אותו, הוא חטף אותי, הוא מתעלל בי, הוא משחק בי כאילו אני בובה באוסף הפרטי שלו. זאת הייתה אמורה להיות תקופה של שקט, של בריחה מהחיים. כל מה שרציתי היה להוריד פרופיל ולנסות להמשיך הלאה. אבל עכשיו כלום כבר לא משנה. כי עכשיו, אני בידיים שלו. כריסטיאן- אני שונא אותה, היא התפרצה לכאן והרסה לי הכל, כל מה שעבדתי עליו, כל ההשקעה שלי. את הכל היא לקחה. ועכשיו, אני אקח את הכל ממנה, אהרוס אותה במו ידיי. היא משחקת באש שלא בשבילה ואני אדאג שהיא תשלם את המחיר. הסיוט הכי גדול שלה יתגשם, ואני אהיה אחראי לכך שהיא תסבול מכל שנייה ושנייה מחייה החדשים. אשתעשע איתה בגיהינום הפרטי שלי. כי עכשיו, היא שלי. הספר מכיל תוכן מיני מפורט, תכנים אלימים, ועוד שעלולים להוות טריגרים לחלק. הקריאה באחריות הקורא/ת. כל הזכויות שמורות. קריאה מהנה🫶🏻

"מה עכשיו קפטן?" "הנוהל הרגיל. תהרגו את כולם." אני משיב ונשען על דופן עמוד המפרש, מביט בשיעמום בחיילי המלך שצורחים לכל עבר. יש שמתחננים לרחמים, יש שמנסים להזכיר לי את העבר המשותף שלנו. אבל כמו שהם שכחו אותו כשעינו אותי, גם אני שוכח אותו שאני מוציא אותם להורג. יש כאוס כל הסיפון, ואז אני קופא כשאני שומע, "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד." זה קול נשי, מפוחד ורועד. "עצרו!" אני קורא אבל מאוחר מדי כי החרב מונפת באוויר ממש מעל הצוואר שלה.

״את לא יכולה לברוח ממני,״ ידו העוצמתית מחליקה על הלחי שלי והליטוף העדין בוער בכל מקום בגופי. ״אין מקום מספיק רחוק בעולם הזה ובעולמות שמעבר לו שלא אמצא אותך. כשתביני את זה, כשתביני שנולדת למעני ונולדתי למענך נוכל לכבוש את העולם. נשלוט בו ביחד מקצה לקצה.״ ״השלטון שלך קורע את העולם,״ אני סותרת לידו. ״אין לי שום כוונה להצטרף למחול ההרס שלך. לא משנה מה יקרה, לא משנה מה קבע הגורל אני אתנגד לו ולך עד המוות. כשתבין את זה החיים שלך יהיו קלים.״

~גמור~ אוולין דלקה- הגיע היום הולדת 21 שלי ואיתה נלקחת החירות שלי. בתור הבת של הקיסר אני אצטרך לקיים את המנהג שעובר בדורות שלנו. אצטרך למצוא גבר ולהתחתן איתו, רק שאבא שלי תכנן משהו אחר עבורי. קרב גלדיאטורים עד המוות. הגלדיאטור האחרון שיעמוד על רגליו יזכה בי. האכזרי ביותר מהגלדיאטורים ניצח, כשעברתי לגור איתו לא היה לו אכפת ממני. הוא ברברי בכל מובן, אכזרי וחושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות. אם הוא חושב שאכנע לדבריו אז שיחשוב שוב. הוא ניצח את הגלדיאטורים האחרים שהם הפיונים בלוח השחמט וקיבל אותי, עכשיו הוא משחק נגד המלכה. אנדריי סטולרו- נלחמתי בקרב עליה רק כדי לזכות בכבוד ולהוכיח את הכוח שלי, אחרי שעמדתי על שאר גופות הגלדיאטורים וניצחתי אוולין השפילה אותי מול כולם. במקום לזכות בכבוד חוויתי השפלה מול עשרות אלפי אנשים מהבת של הקיסר. היא תשלם על זה, היא שלי עכשיו והיא תדע את מקומה. היא חוצפנית, תמימה ויותר מכך היא חושבת שהיא יכולה להגיד לי מה לעשות. הדבר היחיד שהיא הביאה לחיי מאז שהיא נכנסה אליהם זה צרות. הגיע הזמן שהילדה המפונקת תתעורר למציאות של החיים האמיתיים. אוולין עשתה טעות ועל טעויות משלמים.

(הספר השני בסדרה) **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** -אלסיו- חייתי בשביל נקמה כל חיי ותמיד הייתי בדעה נחרצת לגבי משפחת מוסו, הרגשתי שאני מבין אותם אחרי מה שמשפחתי עצמה עברה אבל כשראיתי את מארה ולנטינו הכל השתנה. במקום לשנוא אותה, משהו בה גרם לי להתעניין בה. אני מוצא את עצמי עוקב אחריה אפילו מגן עליה. במקום להיות לצד בני ברית שלי אני נשבע לשמור עליה. אבל לא כמו שאח שומר על אחותו. לא, אני רוצה אותה. אני רוצה את מארה לעצמי. לא אכפת לי מה היא חושבת או רוצה, אני יודע בדיוק מה אני רוצה וזה - אותה. -מארה- מעולם לא חששתי או תהיתי לגבי דבר. תמיד ידעתי מה הדבר הנכון עבורי, ללא אמא ועם אבא שעסוק רק בעצמו אני רגילה לחיות כך את חיי. ההחלטות הן תמיד בידי. כבת למשפחה שנשלחה לגלות נשארתי בצללים למרות הסקרנות הרבה ששאר המשפחות עוררו בי. אבל הגורל רצה ומצאתי את עצמי מול אלסיו מרנזנה, בכיר בקוזה נוסטרה שבשיקגו ובן לאחת המשפחות הנחשבות ביותר. הוא קשוח, מעצבן וכל כך מתעקש על תשומת הלב שלי. לחלוטין לא הבחור שאני צריכה כרגע בחיי. אבל ככל שהזמן עובר אני מתחילה לשאול את עצמי אם אני באמת יכולה להימנע ממנו? ~ יש לי המון מחזרים מרנזנה, אתה רק אחד מהם...~