רייצ'ל עברה את הטראומה של חייה לפני כשלוש שנים, הוריה החליטו לעבור עיר כדי שהיא תוכל לקבל התחלה חדשה במקום אחר. הדבר שהכי לא ציפתה לו קרה. אהבה? מי היה מאמין שדווקא היא תתאהב? ועוד בקפטן החתיך של נבחרת הפוטבול? הבחורה השקטה והביישנית עם העבר הדפוק שלה התאהבה. טוב, כנראה הכל יכול לקרות. רק נראה מה יקרה בהמשך... טריגרים: אונס, אלימות (מילולית ופיזית), תוכן מיני (לא בהכרח מפורט), אלכוהול והפרעות אכילה. ספר ראשון שלייי. מקווה שתאהבו :) #1- הפרעותאכילה 6/11/2023

יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.

״תתן לי לצאת מפה! אני צריכה לבדוק שהוא בסדר!״ היא צועקת עליי. ״אמרתי לך שזה מסוכן ואת לא יכולה לצאת.״ אני משיב לה בקול קשוח. אני רואה את הרגע שהיא מאבדת את זה. היא מתקרבת ומתחילה להרביץ לי בחזה עם האגרופים הקטנים שלה, שלא משפיעים עליי. ״תירגעי או שאני ארגיע אותך ואת לא תאהבי את זה.״ היא לא מקשיבה וממשיכה. אני זז ממנה והולך למגירה במשרד. מוציא את האזיקים שיש לי שם. אני תופס לה את היד ואוזק אותה לשולחן במשרד שלי. *כל יום חמישי יעלה פרק 🩵

הוא היה המפקד שלי, הדמות הצבאית הראשונה שראיתי כשנכנסתי למערכת הזאת ושנאתי אותו. הוא חשב שהשמש זורחת לו מהתחת וזה שיש לו דרגות הופך אותו למלך העולם. אבל יכול להיות שטעיתי? יכול להיות שלא ראיתי נכון את מי שהוא באמת? הוא היה החייל שלי, הטירון שחשב שהמערכת הזאת היא קייטנה אחת גדולה ואיזה סוג של בדיחה. הוא ניסה לבדוק את הגבולות שלי ולהוציא אותי מדעתי ולהזכיר לי את הסיבה למה לא רציתי להיות מפקד על טירונים. אבל עם הזמן הבנתי שהוא אחר, שמסביב יש סיפור שגורם לו להיות כזה. יכול להיות שזה פשוט חומות שהוא בנה? יכול להיות שהוא עושה את זה בכוונה כדי להכחיש את המציאות שמחוץ למסגרת? עומרי אזולאי: הוא גדל בתנאים קשים, להורים שלו לא היה איך לסגור את החודש והמצב הדרדר כשאבא שלו נפצע במלחמה ונשאר עם פוסט טראומה ובעקבות זאת הפך לאלכוהוליסט ומסומם. אמא שלו נכבתה עם השנים עד שכבר הייתה כזרה לעומרי וכל מה שנשאר לו היה אחיו הקטן שהוא היה צריך לגדל. תומר שלו: הוא התגייס לצבא הכי מוקדם שיכל כדי להתחיל חיים חדשים, הוא נלחם והשתתף במבצעים ופעילויות עד שאיבד את החבר הכי טוב שלו והאדם שהיה כמו אח עבורו. עכשיו הוא הוכרח להיות מפקד על טירונים או שהוא יהיה מודח מהיחידה בעקבות טראומה ולכן אין לו ברירה אלא לנסות לעשות את המרב מכך.

בס״ד ״אלינור, את יפה כמו מלאך.״ אלינור אלפי התגלמות השלמות בעיני כל מי שמביט בה. יפהפייה, מבריקה, מוכשרת - והחיוך שלה? כזה שיכול להאיר גם את הימים הכי אפורים. אבל מאחורי הזוהר והשלמות מסתתר עולם אחר. סודות שהיא לא חולקת עם אף אחד. צלקות שהיא מחביאה היטב. כשהיא מגיעה עם אביה, מפקד בית הסוהר לנוער, היא לא מדמיינת שהמפגש עם נער מסוכן, מסתורי וחסר גבולות - ישנה את חייה מן הקצה אל הקצה. סהר אמסלם סהר הוא סכנה מהלכת. ידוע בכינויו ׳סִילֶנְסְיו׳ - שתיקה. העבריין הצעיר שהשם שלו הולך לפניו - וכל מי שניסה לעצור אותו, כבר מזמן הרים ידיים. הוא לוחם בכל מובן - בזירה, ברחוב, ובנפש. כמתאגרף לא חוקי, הוא שולט בכאב. אבל רגשות? מבחינתו זו חולשה שאין לה מקום. סמים, אלכוהול, התקפי זעם - אלה רק חלק מהשדים שרודפים אותו. מאז שנכלא בבית הסוהר לנוער, הוא למד לשלוט בפחד של אחרים, רק כדי לא לפגוש את שלו. הוא אולי נער, אבל עושה לכולם בית ספר. והוא לא חשב לרגע שדווקא היא - תצליח להתחיל לתקן אותו, לראות אותו. היא מחפשת את הטוב שבו, והוא, שמאמין שאין טוב באף אחד, מנסה לשמור אותה רחוקה. אבל בעולם של כאב וסכנה, גם רגשות יכולים להפוך לקרב שבו אין מנצחים. כי לפעמים, דווקא הלב - הוא הזירה הכי מסוכנת שיש.

הערה לפני קריאת הסיפור: התגובות בסיפור הזה מלאות בספויילרים. אם אתן מאלה שאוהבות לקרוא תגובות, ממליצה לכן לעשות את זה רק לאחר קריאת הסיפור. --- סלינה נערה רגילה - עד כמה שאפשר להיות רגילה כשאת יתומה חסרת זיכרונות שחיה אצל אישה מתעללת ולומדת בבית הספר שבו כולם שונאים אותך. מאז שחגגה את יום הולדתה ה-16 היא חולמת חלומות מוזרים, אך לא מאמינה לדבר עד שפוגשת איש זר שנראה לה מוכר שמזכיר לה מי היא, מאיפה היא באה ומעכשיו - לאן היא הולכת. - הסיפור פורסם בעבר בישראבלוג, אך מחקתי אותו משם עקב העתקות. אם מישהי מזהה - כן, זו אני מהישרא'. כל הזכויות שמורות, ומקווה שתיהנו.

״אתה בן זונה אמיתי.״ ״אני פאקינג יודע, אמה. אבל בבקשה, תאמיני לי. זה לא נכון.״ ״א-אדם, הוא, הוא מת!!!! הבן אדם מ-מת!! ״ היא צורחת עליי בהסטריה. ״נכון, אבל אני לא עשיתי את זה. אמה אני נשבע לך, לא הרגתי אותו!!״ אני צורח בחזרה.

כפיר: לאבד את האדם הכי קרוב אליך זה לא פשוט. בזמן שניסיתי להטביע את עצמי בעבודה מעל הראש, להוציא את הכעס שלי על אנשים שניסו לרמות אותי, לא הייתה לי סבלנות לעוד בעיה שמפריעה לי בדרך. אבל היא, היא לא ויתרה. התכוונתי להעיף אותה מהמועדון לאלף עזאזל, אבל ברגע שראיתי אותה, ידעתי שזו לא תהיה הפעם האחרונה. דניאל: בחיים לא הייתה לי בעיה להיכנס למועדון, אבל כשהתחילו להגביר את האבטחה למועדון הכי פופולרי בעיר, הייתי צריכה להילחם יותר. ואז הוא הגיע, הגבר הכי מושך שראיתי, הוא פלרטטן, עקשן וסרקסטי. הוא חזק וקשוח, ואני ידעתי, שאני חוזרת איתו הביתה הלילה. מכיל; תוכן מיני אלימות שפה בוטה רצח וכו׳

לייה אני לייה ג׳יין, בת 15, תלמידה בתוכנית מחוננים, וילדה יחידה לאמא שדואגת שלא אבזבז רגע, ושומרת על סדר היום שלי מהודק. במהלך השנה אין לי זמן לעצמי. וכשהגיע החופש הגדול, כל המסגרות נעלמו, ואמא שלי החליטה שאני לא יכולה להישאר לבד. היא מביאה את הבן של הבוס שלה לשמור עליי. כריסטופר וויטמור, הוא בן 17, רק שנתיים מעליי, ואני די בטוחה שבעיניו אני רק ילדה קטנה. הוא מסתכל עליי אחרת, ואני לא בטוחה אם זה טוב או לא. לא ביקשתי את הקרבה הזאת. אבל עם כל יום שעובר, זה נהיה יותר ויותר קשה להתרחק. כריס אני כריסטופר (כריס) וויטמור, בן 17, וחשבתי שהקיץ הזה יהיה רגוע. עד שאבא שלי החליט לשלוח אותי ״לשמור״ על הבת של מישהי מהעבודה שלו. בהתחלה חשבתי שזה יהיה פשוט. כאילו מה הבעיה לשמור על ילדה קטנה? זה לא יהיה כזה קשה, נכון? אבל אז פגשתי אותה. ילדה בת 15, שלא דומה לאף אחת שפגשתי. כל דבר שהיא אומרת גורם לי להחסיר פעימה. יש בה משהו שמושך אותי. אפילו שאני מנסה להתרחק, וזה בדיוק העניין - אני לא אמור להרגיש את מה שאני מרגיש. אבל זה כבר מאוחר מדי.

היא- נערה כלואה שמנסה לברוח מחיי המאפיה. הוא- הקאפו של הפמיליה של ניו יורק. הוא צריך אותה יותר מכל דבר אחר בחייו. היא רוצה לברוח ממנו. הוא אוהב אותה יותר מהכל. היא מפחדת ממנו. הוא מוכן למות למענה. היא רוצה שיחיה בשבילה. ולריה רוסו רוצה לברוח מחיי המאפיה ולהתחיל הכל מחדש, אבל מה יקרה כשתגלה שהיא מיועדת להתחתן עם הקאפו הכי חזק בעולם? הדבר היחיד שאי פעם רצתה הוא חיים חדשים, שקטים. היא רצתה לברוח מהסודות החבויים בחייה. אבל אז הוא הגיע. השטן. כריסטיאנו דה לוקה הוא הקאפו הכי חזק בעולם. ׳דיאבלו׳ כך מכנים אותו. כולם מפחדים ממנו. ויש לו רק מטרה אחת. למצוא את הרוצח של אביו. עד שהיא הגיעה. היא הייתה אסורה בשבילו. אבל הוא לא היה יכול להיכנע לה. היא שבתה אותו.