נישואי שידוך ~ אישה חזקה ~ מאפיה ~ אויבים לאוהבים אמור היא האישה החזקה והמסוכנת ביותר במאפיה - חסרת פחד, חסרת מעצורים, והבת של אחד הקאפו האימתניים ביותר. כולם יודעים: איתה לא משחקים. אבל ברגע שהמאפיה דורשת ברית, אפילו היא לא יכולה להתחמק. כדי להבטיח יציבות וכוח, אמור נאלצת להינשא בנישואי שידוך לרוי - בנו של הקאפו החזק מכולם. רוי הוא לא עוד יורש מפונק; יש לו שאיפות, כבוד, ולב שמסתיר יותר סודות ממה שהוא מוכן להודות. מה שמתחיל כברית מחושבת הופך במהרה לקרב של שליטה, תשוקה ונאמנות. אמור לא מתכוונת לוותר על כוחה, ורוי לא מוכן להישאר בצל. בין אש לאש, מי יישבר ראשון - ומי ילמד שבלב המלחמה, האויב הכי מסוכן עלול להפוך לאהבה הגדולה ביותר?

״זכרו, לכל אור יש צל משלו.״ אייבי תמיד האמינה שהיא ילדה רגילה. קצת מבולגנת, הרבה חייכנית, מלאה בלב - אבל רגילה. עד שהשער הופיע. יום אחד, בטיול תמים ביער מאחורי ביתה, היא מוצאת דלת שזוהרת באור שלא שייך לעולם שלה - ונכנסת דרכה... לרנולוויה. שם, בין קסם עתיק וסודות אפלים, היא נתקלת בבית מסתורי ובבת קטנה עם עיניים חולמות ושם עדין: אֶמִי. ואז הוא מופיע. אייס - אב יחידני, יפה מדי, אפל מדי, שקט ומסוכן. מלך הצללים. ואלמן למלכת הפיות. אבל דווקא אייבי, בת האנוש הזרה, מצליחה להדליק בתוכו אור שהוא חשב שכבה מזמן. ובתו - לא רוצה לעזוב אותה. כשעולמה של אייבי מתחיל להיסדק והיא מגלה שהיא לא כל כך רגילה כמו שחשבה... היא תצטרך לבחור אם להישאר - או לברוח מהאמת. כי האור שהיא נושאת... הוא הדבר האחרון שמלך הצללים היה מוכן לפגוש שוב.

איזבל חשבה שמצאה אהבה קסומה - עד שהקסם הפך לסיוט. אף אחד לא העלה בדעתו שאהבת חייה תהפוך לכלוב ממנו לא תוכל להימלט. כולם נטשו אותה, האשימו אותה - ובסופו של דבר, היא החלה להאמין להם. אבל אז, ביום אחד בלתי צפוי, הופיע מלאך. דמות קסומה שנגעה בליבה והחזירה לה שביב תקווה. כשנעלם, היא חיפשה אחריו, ימים ולילות, אך לא מצאה דבר. כעת, ארבע שנים אחרי, איזבל מנסה לבנות את חייה מחדש. אבל האם מלאך עם כנפיים שבורות יכול להחזיר לה את האמונה באהבה? או שאיזבל תיאלץ ללמוד לעוף בעצמה? טריגרים- אונס, תיאור גרפי מפורט, פגיעה עצמית בעבר אך מתואר בפירוט. אם מישהו יודע שזה מעלה בו טריגרים מכל סוג שהוא, שלא יקרא את הספר- הקריאה באחריות הקורא בלבד.

הוא הקאפו האכזרי של ניו יורק , שליט העולם התחתון, גבר עטוף בחשכה ובדם, שכולם לוחשים את שמו בפחד. היא רק בחורה צעירה וענייה, שגדלה עם הזדמנויות והם נלקחו ממנה, היא נאבקת לשרוד בעיר שלא מרחמת על אף אחד. כשהאח שלה מסתבך עם האנשים הלא נכונים, הזמן אוזל. היא יודעת שרק כסף יציל אותו והרבה ממנו. בניסיון נואש, היא פונה לאדם האחרון שהייתה אמורה להתקרב אליו: אחיו של הקאפו. היא מתחננת לעבוד אצלו, והוא - מסרב. אבל היא לא אחת שמוותרת. היא נלחמת. מוכנה להכול כדי להציל את המשפחה שלה. לבסוף הקאפו מתערב נשבר ומסכים. היא מתחילה לעבוד במסעדה שלו, מבלי לדעת שהיא נכנסה למלכודת. היא עוררה בו משהו שאסור היה לעורר ,רגשות. ועכשיו, הוא יעשה הכול כדי להחזיק בה. לשלוט בה. גם אם זה אומר להרוס אותה. בין פחד לתשוקה, בין מאבק לשליטה - מתחיל משחק מסוכן של שניים שאסור היה להם להיפגש. אבל כשאש נוגעת באש, מישהו תמיד נשרף. כל הזכויות שמורות.

טריגרים- אונס, מחשבות אובדניות, ניסיון התאבדות, התעללות פיזית, התעללות מינית, פגיעה עצמית, אלימות במשפחה, נטילת סמים, אלכוהליזם, הפרעות אכילה, דקירה, ניסיון רצח, רצח, זנות מגיל צעיר,

בעיר השוקקת טוקיו, אני - אמי טנאקה, בת 17 - כוכבת עולה בעולם האיגרוף לנשים. בין קרבות בזירה לקרבות בשגרת התיכון, אני מנסה לאזן בין החלומות שלי למציאות שלא תמיד מקלה. אבל מאז היום הראשון, תשומת הלב של נואה נאקאמורה לא הרפתה ממני - ואני לא יכולה להעמיד פנים שלא שמתי לב. נואה... הילד הרע של השכבה. הוא חי לפי הכללים שלו - או בעצם, שובר אותם בלי לחשוב פעמיים. יש בו משהו פרוע, מסוכן, אבל גם כל כך אמיתי. מתחת לכל החזות המחוספסת שלו, אני מרגישה שהוא רואה בי משהו שאחרים לא רואים. ההתנהגות שלו בלתי צפויה, מטלטלת - והוא מצליח להוציא ממני רגשות שאני לא בטוחה איך להתמודד איתם. וכשאני מתמודדת עם הלחצים, הפחדים והשאיפות שקריירת האיגרוף שלי מביאה איתה, אני מגלה שהלב שלי - כמו הגוף שלי - גם הוא נלחם. זה סיפור על אהבה בלתי צפויה, על תשוקה, על כאב, ועל מה שזה באמת אומר לגלות מי את - כשאת נלחמת על הכול.

"פעם הרגשת שכל מה שאת נוגעת בו הופך לאפר?" "לא אפר, אבק." "אצלי זה אבק שריפה."

"אתה פשוט מתכוון לוותר על הכל?" "לוותר על מה? מה כבר יש לי בחיים המסריחים האלה חוץ מכאב. כאב עמוק שלעולם לא פוסק. אחד כזה שמקשה על הנשימה כל פאקינג שניה ביממה!" הוא צורח, וזאת הפעם הראשונה. "יש לך אותי!" אני בוכה. "מה איתי?!" "את... מגיע לך טוב יותר ממני."

"יש לך משהו להוסיף? כי אני אשמח להוסיף לך עוד שני עיקופי שחייה מסביב לספינה." אני מנידה בראשי לשלילה. "בלעת את הלשון? תעני במילים! יש לך משהו להוסיף?" הוא מרים את הקול. "לא." אני משיבה מלחישה. הוא מחייך חיוך מבשר רעות ומסתכל על כל הצוות. "אתם יודעים מה קורה כשמישהו מהצוות עונה בצורה לא מכבדת... נכון?" הוא שואל וכולם נאנחים בתסכול. עצבנים עליי. "קדימה! כולם לעלות על מדי שחיה. נתחיל בעונש של שלושה עיקופים." "אבל... מה עשיתי?" אני באמת לא מצליחה להבין. הוא מסתכל על אחד מחברי הצוות, "תאיר את עיניה." "כשהקפטן שואל שאלה, משיבים בתשובה של כן קפטן, או לא קפטן. כבוד." אני שונאת את הקפטן. אני שונאת את המפקד המחורבן שלי!