מאור גלמן אני לא נוהג להתנצל על מי שאני. לא על האופן שבו אני מדבר, לא על הבחירות שעיצבו אותי, ולא על הנטייה להרחיק אנשים עוד לפני שהם מתקרבים יותר מדי. יש תחומים שאני לא מאפשר לאיש לחדור אליהם - המשפחה שלי, העבר, וכל מה שעלול לערער את האיזון היחיד שנשאר לי. ואז היא מגיעה. ענהאל מזרחי. דתייה, בדיוק כפי שאני הייתי פעם, עקשנית, משוכנעת בצדקתה באופן בלתי מתפשר. אנחנו לא מסתדרים, לא חולקים אותו עולם, ובכל זאת, בפעמים היחידות שאני רואה אותה כשאני חוזר מהצבא, היא היחידה שנשארת לי בראש. זו שמצליחה להוציא אותי מאיזון, ולסרב להיות עוד מישהי שלא אכפת לי ממנה. ענהאל מזרחי אני רק רוצה ללכת בדרך הנכונה, להיות נאמנה לעצמי ולאלוקים, גם כשהמשמעות היא בדידות וריחוק מהקרובים אליי. במיוחד כשסביבתי מסרבת לראות אותי כפי שאני באמת. התרגלתי לכך שאני לא מתקבלת בעיני אחרים, אבל מאור גלמן, החייל מהדירה ממול - לוקח את זה רחוק מדי. ציני, עוקצני, חצוף, וכל מה שאני משתדלת להתרחק ממנו. אנחנו הפכים גמורים, וברור שאין בינינו מקום לחיבור אמיתי ונשמתי כפי שאני רוצה. ועדיין, כשאני לידו, מתווכחת איתו כמעט על כל דבר קטן... הוא מעורר בי רגשות אסורים שלא אמורים להשתלט עליי כך.

🕯️הפכים נמשכים 🕯️ סלואו ברן 🕯️ דתי 🕯️ נשמות פצעות🕯️ ‎אוריה הרגישה שהיא הולכת לאיבוד. אחרי שאביה נפטר ואמה הפכה חלשה מתמיד, משהו בה נסדק. האמונה שהייתה פעם חלק ממנה, פשוט התרחקה. פעם הייתה מדליקה נרות שבת בחיוך קטן ועיניים נוצצות, בטוחה שהטוב תמיד יחזור. ואז המציאות טלטלה אותה, והחום שהיה סביב הדברים האלו נעלם. ‎רפאל הגיע מעולם אחר. יציב, מאמין, מלא בשקט פנימי. יש בו משהו רגוע, כזה שלא מנסה להרשים, פשוט קיים. הוא שומר על המסורת שלו מתוך אהבה, לא מתוך חובה. כשאוריה פוגשת אותו, היא לא מצפה שכל העולמות שלה יתחילו להסתדר מחדש, אבל זה קורה לאט־לאט, דרך המבט שלו, דרך האופן שבו הוא מדבר, דרך הדקות הקטנות שהוא מקדיש לה בלי לחשוב פעמיים.

✨ספר רביעי בסדרת הספרים אלקנה✨ יכול להיקרא כספר יחיד❤️ אסתר כל החיים אמרו לי שלעולם לא אצליח להוכיח לעצמי כלום. שאני רוצה יותר מדי. אז החלטתי להוכיח שכולם טועים, גם אם זה אומר להירשם לתוכנית שידוכים לדתיים ולחשוף את הלב שלי מול עם ישראל. אני לא רק מחפשת זוגיות. אני מחפשת הזדמנות להראות שאני מסוגלת להשיג כל מה שאני רוצה, בעיקר לעצמי. לפחות זה מה שחשבתי עד שפגשתי אותו. שחר כהן. גבר שגורם לי להרגיש דברים שמעולם לא חוויתי, רגשות שמעולם לא נתקלתי בהם. שגורם לתשוקה שלי להיבנות מהר כל כך עד שהיא שורפת אותי. שגורם לי להימשך אליו כמו לאש. שחר אומרים שהזמן מרפא הכול, אבל זה שקר. איבדתי את אשתי, ואם אני לא ממשיך עכשיו, אני יודע שלא אמשיך לעולם. לכן נרשמתי לתוכנית. החלטתי להיות אמיץ, או לפחות להעמיד פנים שאני כזה. חשבתי שהדבר היחיד שאשיג בתוכנית הזו זה את ההוכחה שאני יכול לעבור הלאה. שהעולם לא חרב גם כשאשתי איננה. ואז פגשתי את אסתר. אישה שהחזירה לי את הצבע לעיניים... וגם פתחה פצע שלא ידעתי שקיים. היא גורמת לי לשכוח, וזה מפחיד אותי יותר מלזכור. היא מוציאה ממני צדדים שמעולם לא הרשיתי לעצמי להכיר. לא חשבתי שאוכל להסתכל על מישהי באופן יותר חזק ונועז ממה שהסתכלתי והרגשתי כלפי אשתי המתה, אבל היא הוכיחה לי אחרת. ואנ

הם חיו ביחד מאז שהם זוכרים את עצמם. אבל מה קורה כשהם נזרקים ביחד לשדה הקרב המסוכן? סתיו: תמיד הייתי קצת ביישנית, במיוחד כשזה נוגע לרגשות שלי כלפי דניאל. כשהתגייסנו יחד לשייטת 13, לא יכולתי להפסיק לחשוב איך הוא מוציא ממני דברים שאני מנסה להתכחש אליהם. אבל איך אפשר לדבר על אהבה בין כל המלחמות האלה? דניאל: אנחנו ביחד מאז הילדות, ואנחנו משלימים אחד את השני כמו שמש וירח. עכשיו, בצבא, אני מרגיש שהגיע הזמן להפסיק להסתיר את מה שאני מרגיש. השאלה היא איך עושים את זה בלי להרוס הכל? טריגרים: מוות, א!נס, מלחמה מומלץ 13+🫶 6.3.25 - מקום 1 בצבא🫶 20.3.25 - מקום 1 בחברים הכי טובים😇 28.3.25 - מקום 1 בחברות🤍 ספר ראשון בדואט, הספר השני "אם תחזור" יצא אחרי הספר הזה:)