כָּתַבְתָּ הָמוֹן - אוּלַי הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַפְסִיק? יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַסְפִּיק. אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁזֶּה הַדִּכָּאוֹן, שֶׁגּוֹרֵם לְךָ לִבְחֹר בִּמְנוּחָה - בַּקִּפָּאוֹן. . אֵין לְךָ אֵנֶרְגִּיָּה לִיצֹר, וְהַקּוֹל בָּרֹאשׁ צוֹעֵק - פָּשׁוּט תַּעֲצֹר. דַּי עִם הַמֵּרוֹץ לַכְּתִיבָה בַּכֹּל יוֹם, אַתָּה גַּם כָּכָה כּוֹתֵב נוֹרָא וְאָיֹם. . הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתָּנוּחַ, תַּפְסִיק לֶאֱכֹל בָּרִיא - תֹּאכַל רַק קִנּוּחַ. אַתָּה עָיֵף - פָּשׁוּט תִּישַׁן, אֵין בְּךָ אֵשׁ - נִשְׁאַר רַק עָשָׁן. . וְאוֹמְנָם רָצִיתָ לִיצֹר אֶלֶף שִׁירִים, אֲבָל לְכָךְ זָכוּ מְעַט מְאוֹד מְשׁוֹרְרִים. הִגַּעְתָּ כְּבָר לְמִסְפָּר מְכֻבָּד, הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתַּפְסִיק לַחֲלוֹם הַזֶּה לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד. . גַּם קָשֶׁה לִכְתֹּב עַל נוֹשְׂאִים חֲדָשִׁים, כְּשֶׁכֹּל הַנּוֹשְׂאִים הַמְּעַנְיְנִים כְּבָר חֲרוּשִׁים. אֵין טַעַם בְּלִיצֹר שִׁירִים מְמֻחְזָרִים, וּמַאַגְרֵי הַהַשְׁרָאָה שֶׁלְּךָ הוֹלְכִים וְנִגְמָרִים. . וְאוּלַי זֶה רַק הַמַּצָּב רוּחַ, שֶׁמַּשְׁאִיר לְךָ בַּפֶּה טַעַם מָלוּחַ. שֶׁגּוֹרֵם לְךָ מִכֹּל הִתְחַיְּבוּת לִרְצוֹת לִבְרֹחַ, לִשְׁקֹעַ - בִּמ

#שיט_של_אחת_עשרה_בלילה we don't like being on our period

ברוך הבא לחייו של בר, מ"כ של טירונים ב-8200. הצבא זה אזור הנוחות שלו ובשביל כולם הוא המפקד המנייאק הטיפוסי שנהנה מעמדת הכוח שלו יותר מדי. זה לא אמור לעניין אף אחד, למה הוא כזה. הוא השאיר את העבר שלו מאחור ומתרכז חזק בהווה. אבל מספיק טירון חצוף אחד בשביל להכניס את חייו לסחרור, שכל ניסיון להשתחרר ממנו, מושך אותו יותר ויותר אל המקום שניסה להתכחש אליו במשך שנים. הערת מחבר: מאוד יכול להיות שכבר נתקלתם בשבעת הפרקים הראשונים של הסיפור באתר הסיפורים של גו-גיי תחת השם "על המשמר". מאז אתר הסיפורים נסגר והחלטתי לשכתב ולכתוב המשך. אין לי בטה, לכן סביר להניח שתתקלו בשגיאות כתיב והקלדה. מוזמנים להעיר לי על זה. כל הדמויות והסיטואציות בסיפור הזה הן פרי הדמיון והקשר ביניהן למציאות הוא מקרי בלבד. או שלא. אזהרות: הסיפור מכיל אלימות פיזית ומילולית, תיאורים גרפיים של יחסי מין ודברים אחרים שעלולים לפגוע ברגשות הקוראים. הייתי מגדיר אותו כ- 18+, אבל בימינו אף אחד לא באמת שם על זה. בכל מקרה, אם אתם לא מוכנים לתוכן קשה, אל תתחילו לקרוא. אגב, התוכן לא בהכרח משקף את הדעות האישיות שלי. חלק ממנו אפילו מרגיז אותי מאוד. אבל לפעמים המציאות רחוקה ממה שאנחנו רוצים.

אני כותבת את מה שאני לא אומרת בקול. כל קטע הוא רסיס של מחשבה, של כאב קטן, של רגעים שמלאים ביופי שמעטים אחרים שמים לב אליו. כל קטע הוא רסיס של מה שאני מרגישה, וכשאני כותבת אני מרגישה פחות שבורה. חלק מהפרקים יעסקו בנושאים קשים, אז אני אשים אזהרת טריגר בהתחלה.

אז זה בעצם סתם המחשבות שלי אין חי מושג למה שלמשהן יהיה רצון לקרוא את זה כאלן אלא אם נגמר כל הסמאט אבל אם מעניין לכם אלה המחשבות שלי על החיים שלי , על הציבור שאני חיה בו , על אלוקים , וגם על ציצי כי אני אוהבת ציצי

"אמא מה זה לסבית?" אני שאלתי אותה מתישהו בכיתה ז " זה משהו שלא קיים, זה מחלת נפש שאנשים המציאו בדורות האחרונים" ואני זוכרת כמה נרגעתי אז, כי אם זה לא קיים , אז אני לא יכולה להיות כזאת . אז כל הרגשות האלה שיש לי לחברות שלי הם רק שלב וזה יעבור ..... זה לא שאני מאוהבת או משהו. הסיפןר הזה הוא לא סיפור אהבה הוא סיפור חיים של ילדה דתייה וטובה שמגלה שהיא סטייה ולא יודעת איך לאכןל את זה זה סיפור שמכיל בתוכו את הכאב והשבריריות של להיות משהו שכולם אןמרים לך שהןא מחלה זה סיפור על לב שנשבר שוב ושוב ושוב על אלוקים שהבטיח להושיע אבל השאיר אותך כל כך לבד זה סיפור על תקווה ועל חופש אני מצטערת מראש אם הצורה שבה אני אתנסח תצא כפגיעה בציבור הדתי או באלוקים אני אוהבת את שתיהם כל עוד הם רחוקים ממני