״אם תכיר אותי באמת, עדיין תבחר בי?״ כריס: למדתי מוקדם מדי שהעולם הוא לא מקום בטוח, ושדווקא האנשים שאמורים לאהוב אותך הם אלו שיגרמו לך לדמם הכי הרבה. כשהחזקתי נשק בפעם הראשונה, הבנתי שהשקט האמיתי היחיד מגיע רק כשהלב מפסיק לפעום. הפכתי לרוצח בדם קר, אדם שסופר גופות במקום שעות שינה. אני כבר מת מבפנים, ואין לי מה להפסיד. אז למה הפסיכולוג הזה, עם המבט החודר והשאלות המציקות שלו, גורם לי להרגיש פתאום שיש עוד חלק בתוכי שמחכה שמישהו יציל אותו? הוא חושב שהוא יכול לתקן את מה שנשבר מזמן. הוא לא מבין שמי שמתקרב אליי, סופו להישרף יחד איתי. טאקי: הפרוטוקול שלי היה ברור- לשבת מולו, להקשיב, לאבחן, ולשמור על מרחק. כריס הוא האדם הכי מסוכן שפגשתי, רוצח סדרתי שמתאר זוועות בקור רוח מקפיא. אבל ככל שהקירות בחדר החקירות סוגרים עלינו, אני מתחיל לראות מבעד למסכה. אני רואה את הצדק המעוות, את הטראומה שזועקת לשמיים, ואת הילד שהופקר לגורלו. פתאום, המקצועיות שלי כבר לא משנה. המוסר שלי נסדק. אני יודע שאסור לי להתקרב אליו, שאסור לי להרגיש את מה שאני מרגיש. אבל כשהמערכת מתכוננת למחוק אותו, אני מבין שאעשה הכל כדי להילחם עליו - גם אם זה אומר לשבור כל פרוטוקול, להרוס את חיי, ולאהוב את האיש שכל העולם רוצה לראות מת. #כל הזכויות שמורות

​כבר מגיל קטן ידעתי שאין בעולם דבר כזה שכולם קוראים לו "אהבה". לא האמנתי בשטות הזאת. ​ההורים שלי, שאמורים היו להיות הדוגמה שלי לקשר, הראו לי בדיוק את ההפך. החברים שהכי סמכתי עליהם דפקו לי בסוף סכין בגב ועזבו. אפילו האחים שלי, במקום להיות לי ליד תומכת, הפכו את החיים שלי לבדיחה וללעג סביב שולחן סעודת שישי. ​לא האמנתי באף אחד. לא בטחתי באף אחד. חייתי את חיי כבחורה רגילה, אבל עמוק בפנים, בודדה לחלוטין. מוגנת מאחורי חומות שאף אחד לא יכול לעבור. ​עד שהגעתי לגיל 23, והוא נכנס לחיים שלי. ​הוא לא היה דומה לשום דבר שהכרתי. הנוכחות שלו עוררה בי תחושה מוזרה, לא מוכרת, כזאת שגרמה לי לרצות לברוח ובו זמנית להישאר. בין שתיקות מביכות למילים שלא נאמרו, מצאנו את עצמנו קרובים מדי, מנהלים קשר שלא דומה לאף זוג רגיל. קשר שבו שנינו מכחישים את מה שבוער בינינו, מפחדים להודות, ומסרבים לפתוח את הלב

ברחובות האכזריים של רוסיה, קול יודע דבר אחד - מי שנכנס לעולם הכנופיות, לא יוצא ממנו בחיים. כשהוא מתחיל לחפש דרך לברוח, הוא מושך את תשומת הלב של האדם הכי מסוכן בעיר. ואליוט זה לא מסוג האנשים שמוותרים. [מפרק 10 הפרקים ארוכים] #1bl-9.6.2026 #1אהבתבנים-11.6.2026

MM מקום 1 ברומנטיקה 🥳🥳 מקום 1 בbl 😮‍💨😮‍💨 מקום 1 בדרמה 🤯 זוהר: המטרה של אלי מויאל בחיים היא להרוס אותי. לא להשאיר לי סיכוי אחד להשתחרר מהידיים שלו. הוא תמיד שם, איפה שאני לא מסתכל. אני מרגיש אותו נושף לי בעורף מאז שהתחלנו את החטיבה ושובצנו באותה כיתה. גם עכשיו, כשאנחנו בשנה האחרונה ללימודים, המצב לא השתנה. אם כבר, הוא נהיה גרוע יותר. אולי הוא שונא אותי כל כך בגלל שאף פעם לא נתתי לו את התענוג להפוך אותי לקורבן שלו. זה מה שגורם לו לחפש דרכים חלופיות לפגוע בי - כמו להתעסק עם החברה הכי טובה שלי. אבל אני לא אחד שיישב בשקט. אני תמיד מחזיר מלחמה, ומהצד שלי, היא הרבה יותר אכזרית. אלי: זוהר דוד היה האובססיה הפרטית והסודית שלי. אני לא נמשך לגברים. יותר נכון, אף פעם לא נמשכתי לגברים, עד שהבנתי שזה מה שקורה לי עם זוהר. לא ידעתי איך זה הגיוני ולמה זה קורה רק איתו, אבל כבר השלמתי עם זה מזמן. על השדים שאני קובר בארון הפרטי שלי, אף אחד לא אמור לגלות. ככל שהצקתי לו יותר, ככה הוא הגיב בקיצוניות גדולה יותר, עד שזה כבר התחיל להיות הרבה פחות כיף כשהוא פגע בנקודות הכי רגישות שלי. אפילו במלחמה יש חוקים, וזוהר הפסיק מזמן לשחק לפי החוקים האלה.