הוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הביט עמוק בעיניי ואני רק בוהה בשפתיו, מתאפקת לא להניח אותן על שלי באגרסיביות. "אני שונא כשרק את יכולה להרשות לעצמך לדבר אליי ככה כשכולם מפחדים אפילו להגיד את שמי" לחש באוזני, גורם לצמרמורת לעבור בגופי. זה נכון, רק אני מרשה לעצמי לדבר אליו ככה כי אני יודעת שלא יפגע בי. "אנחנו לא זוג, תעזוב אותי בשקט" אמרתי, מנסה להשאר בתדמית של הקשוחה. שניה אחרי זה הוא שיתק אותי בעזרת שפתיו. "אם אני אחליט שאנחנו זוג, אנחנו זוג" ניתק את שפתיו משלי במהירות אחרי שהתחלתי לנשק חזרה. מרקו קארטר, ראש המאפיה המסוכנת ביותר בעולם התחתון ובארץ. אין לו רגשות. ולא היה לו שום דבר מעבר לסטוצים. האם גם הוא יכול להתאהב? ***מכיל תכנים מיניים***

🥇 מקום ראשון בקטגוריות: romance, וואטפד, שונאים, אהבהאסורה, אחיםחורגים, אובססיבי, עיירהקטנה, קנאי, זוגיות ״אני אנגב לך את הדמעות בכל פעם אייריס, לעזאזל. בכל פעם אייריס, בכל פעם.״ כאשר אייריס בת השש עשרה נאלצת לעזוב את חייה המוכרים ולעבור לגור עם אביה, אדם שכמעט ואינה מכירה, בפינה הרחוקה והקרה של ארצות הברית, היא מרגישה כאילו עולמה כולו קורס סביבה. כל חלק בה מתנגד למעבר הזה. כל חלק, פרט למציאות, שאינה משאירה לה ברירה. המעבר נכפה עליה, ולמרות שהיא מנסה לשכנע את עצמה שזה זמני, עמוק בתוכה היא יודעת: שום דבר כבר לא ישוב להיות כשהיה. כשהיא מגיעה לבית אביה, היא מגלה שחייו השתנו בדרכים שהיא לא ציפתה להן. שינוי קטן ועוד אחד, עד שלאט לאט מצטיירת תמונה אחרת, זרה. בין מסדרונות קרים של בית ספר חדש, בין פנים זרות שמסתירות יותר משנדמה ובתוכה, סערה מתמשכת של רגשות, פחדים, ורסיסים של תקווה. אייריס נאלצת לחפש את מקומה בעולם שנבנה מחדש סביבה. כי לפעמים, דווקא הרגעים שנראים כמו הסוף, הם רק ההתחלה. for j.