הוא היחיד שעניין אותי. אני לא מאמין שזה באמת הוא בחיי לא חשבתי שניפגש שוב... אחרי כל הזמן הזה. חשבתי שהוא שכח ממני... חשבתי שהוא כבר עבר הלאה, בשלב מסוים הכרחתי את עצמי לשכוח אותו הייתי בדיכאון, לקח לי הרבה זמן להשלים עם העובדה שהוא כנראה לא יחזור. והנה הוא כאן עם חיוך עדין אמר "מצאתי אותך...אפרוח שלי" ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ הם נפגשו לפני הרבה שנים, יותר מידי זמן שהם לא ראו אחד את השני אבל להם זה לא שינה דבר, לא משנה כמה זמן יעבור הם לעולם לא יוכלו לשכוח זה את זה... עלול להכיל תכנים קשים ותיאורים גרפיים- לספר יהיה ספויילר סווו לכו לקרוא✨ באמת הגיע הזמן שאכתוב אזהרות לסיפור, אז: ⚠️ הומופוביה ⚠️ שוביניזם ⚠️ תכנים מיניים אבל לא משמעותי ככ (לפחות לא כרגע) ⚠️ הטרדה מינית/ אונס המלצת קריאה: 15+ 2# ב-bxb נכון ל24.1.23 4# בתשוקה נכון ל27.1.23 2# בספרותחובבים נכון ל14.2.23 3# ב-gay נכון ל 19.2.23 🥇 ב- gays נכון ל27.9.23 🥇 ב- גאווה נכון ל18.10.23 🥇 ב- גייז נכון ל9.11.23 🥇בBoyXboy נכון ל19.5.24 בקשות לכתיבת גרסה מתורגמת פנו אלי בפרטי :) DM me for requests to write a translated version :)

עומרי כל מה שאי פעם רציתי בחיי, קיבלתי. הייתה לי משפחה שכל בעיה שהייתה לי, פתרה בכסף. כשעליתי לתיכון החלטתי שאנצל את הזמן שלי כנער. חגגתי ולא חשבתי על התוצאות של המעשים שלי. למה שנער בן 16 עם עתיד מובטח יחשוב על זה? אבל אז קרה משהו, וחיי התהפכו. חשבתי שאם אעבור בית ספר, תהיה לי התחלה חדשה, טעיתי. מרגע התהילה שלי בבת אחת הגעתי לשפל. הייתי בטוח שאף אחד לא יוכל להגיע לתחתית יותר ממני... עד שפגשתי אותו. באנו משני עולמות שונים. הוא הראה לי שטעיתי כשחשבתי שאני יודע מה אלו חיים קשים. דווקא בבן הייתי חייב להתאהב? בן תמיד דאגו להזכיר לי כמה אני טיפש וחסר תועלת, באמת הרגשתי ככה. הורים ומורים שהמשיכו להזכיר לי כמה אני דפוק. לא הייתי צריך את ההבחנות שלהם כדי לדעת את זה, יכולתי להסתכל במראה וישר לראות את האמת. גם אם היא כואבת. היו לי הרבה דאגות בחיים, הדבר האחרון שרציתי לדאוג לגביו זה ילד שלא יודע איך להתרחק מצרות. הילד המפונק שהגיע מהצד הטוב של העיר נכנס לחיי ואלוהים יודע שלא רציתי בזה. אבל הרגשתי משהו שונה, כאילו קרן אור קטנה הצליחה לשבור את הקרח ולהיכנס ללב הקפוא שלי. אחרי שנים שבהם סגרתי את עצמי, הוא הצליח לשבור את החומה ששמרה עלי, ואני לא יודע מה לעשות. אבל, הוא לא יודע שהכרתי אותו הרבה לפני אותו היום שהוא הכיר אותי.

בסיפור שלי יש המון דברים. כאב, בגידה, אהבה אבל בעיקר כאב. והמון ממנו. כל כך כואב לי. החיים שלי הסתובבו להם רק בגלל דבר אחד. ומסתבר שהכל היה שקר. החיים שלי נהרסו רק בגלל השקר הזה. אף אחד לא האמין לי. אף אחד. פשוט נטשו אותי, זרקו אותי כמו שזורקים זבל. ועכשיו אני פשוט צריך להיתקע עם האנשים האלה, האנשים שעזבו אותי. אבל אני שמח. אני שמח שאני לא זוכר אותו. לא מגיע לו שאזכור, לא אחרי שלא האמין בי. הוא היה צריך, לפחות הוא. או לשאול אותי, לברר... אבל לא. עכשיו הוא מתחרט. אבל עכשיו זה מאוחר מידי. הסיפור שאני הולך לספר לכם הוא לא סיפור פשוט הוא כואב. אז אני מזהיר כבר מעכשיו. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-&_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_- גמור _-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-&_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_- ידעתי שברגע שאני אמצא את המיועד שלי אני הביא לו כל מה שירצה אבל הוא רוצה שאני אעזוב אותו ואין סיכוי בעולם שזה יקרה קאי טאין אני אכבוש אותך, זאת הבטחה מכיל: שפה גסה תוכן מיני זוג גייז אנשי זאב ונראה לי שזהו הומופבים לכו חפשו חיים☺️ קריאת הסיפור היא על אחריותכם בלבד אין לשכפל או להעתיק את הסיפור בכל דרך שהיא הסיפור הוא אינו פאנקיק והדמוית בסיפור הן לא קימות, וכל קשר בין הסיפור למציאות מקרי לגמרה

**הספר הוא המשך ל- (תאהב אותי?) תודה על כל התמיכה בסיפור הראשון. סת׳ חזר. הוא חזר בשבילי , חזר מהמתים. עכשיו אני יודע יותר ואני מבין למה התכוון שלא רצה להיות איתי. הוא רק ניסה להגן עלי. אבל הוא טעה. אני לא זה שצריך את ההגנה, זה הוא שצריך אותה. אז אני אעשה הכל כדי שהוא ישאר לצידי. כי אני לא מוכן לאבד אותו שוב לעולם. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

לא הייתי צריך לנשק את סת׳. הייתי צריך להישאר בתוכנית ההתעלמות שלי. מעכשיו גם ככה התעלם ממנו והוא ממני. ״פאק !״ פלטתי משפתיי לא מאמין למה שקרה. נכנסתי למקלחת עוטף את עצמי במים. נושף ומתיז אותם לכל עבר. והוא רק ביקש את המספר שלי , אני חתיכת לוזר. אסור היה לי לעשות זאת. קולין הבהיר לי רק היום כמה כדי לי להתרחק ממנו. הוא בטח רק שיחק בי השתעשע קצת. עצמתי את עיניי נותן למים לטשטש את הדמעות שזולגות. הוא לא היה צריך להתייחס אליי ככה זה גרם לי לטעות כלכך. אני כועס, כועס על עצמי ועליו על שנתן לי לחשוב כלכך מעבר. אוסטין הוא נער תמים וטוב ההפך הגמור מסת׳. ששניהם נפגשים זה היה נראה כמו סתם מקריות. אבל זה לא היה מקרי ממש לא. אוסטין הבין זאת , הוא ידע שסת׳ מושך אותו אליו. סת׳ לא בשבילו, כולם ידעו זאת. הוא ידע זאת בעצמו אבל משהו קרא לו. והוא לא יכל להתעלם. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

אמה וברנדון חברים מאז שהם מכירים. הם תמיד יחד, הם שקטים ופחות מתערבבים. אבל חייהם השקטים משתנים לגמרי שהתאומים החתיכים של בית הספר מתעניינים בהם קצת יותר מידי. ברנדון לא ממש הבין שאיליי מנסה להתחיל אותו בלי סוף ואמה מרגישה שהיא בחלום שהתגשם שהבחור עליו חלמה סוף סוף מסתכל עליה. דבר מוזר ביותר קורה להם. שני התאומים החתיכים של בית הספר מחזרים אחריהם. למה שניקי מגנט הבנות התעניין דווקא באמה? במיוחד שהוא יודע שהיא מאוהבת בו כבר שנים בדיוק כמו שאר הבנות, כמהופנטת אחריו. ולמה איליי אחיו הכובש התעניין ברנדון? הוא מעולם לא התעניין בגברים קודם לכן אז למה? למה הם? אך פתאום החברים הלוזרים של התיכון מוצאים את עצמם באמצע תשומת הלב של התאומים השולטים על בית הספר? תרצו לדעת ? מוזמנים לגלות. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

זה הוא הספר ראשון בסדרת הבחור שהציל אותי זאת תחושה נוראית. שכובלים אותך ומרתקים אותך למקום. לוקחים לך את היכולת לשלוט על עצמך. לוקחים לך את האנושיות. דורכים עליך. מכים אותך. אתה מנסה להילחם אבל אתה חלש. - צ׳ארלי - כשחזרתי הביתה שום דבר כבר לא היה אותו דבר. לא אחותי התאומה, לא הקשר עם ההורים ובטח שלא תומס. הוא מתקרב אליי שוב ושוב, מתעקש לפרוץ את החומות שבניתי, אבל הוא לא מבין שאני לא מסוגל לתת לו להיכנס. עמוק בפנים אני יודע שאני צריך עזרה. שתמיד הייתי צריך. אבל במקום להתמודד אני רק שוקע. שוקע עמוק יותר ויותר אל תוך האפלה. עכשיו כבר מאוחר מדי. כי אני כבר לא אותו צ׳ארלי. ואולי... לא נשאר ממנו שום דבר. - תומס - הוא חזר ואיתו כל מה שקברתי עמוק בפנים. שקט, מסתורי ובלתי ניתן להתעלמות. יש בו משהו שמושך אותי, למרות כל הסימנים שצועקים להתרחק. אני יודע שלהתקרב אליו יעלה לי ביוקר. שהוא יכול לשבור אותי, לרוקן אותי, להשאיר אותי ללא אוויר. אבל לא אכפת לי. כי אני רוצה אותו, את החושך שבו, את כל מה שהוא מנסה להסתיר. ואני מוכן לעשות הכול כדי להגיע אליו. (הסיפור הוא המשך על צ׳ארלי הבן של ניקי ואמה. מ- ביום שתעז) *לא חובה לקרוא קודם את ביום שתעז אבל תמיד מומלץ.* **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

ראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.

בגיל 18, הוא כבר התאשפז בפעם השלישית, לחץ ולחץ, חרדות מתמשכות וכאב קשה הובילו אותו בפעם השלישית, למחלקה הפסיכיאטרית בוושינגטון, המקום היחיד בעולם שקייל המינגס הכיר ביקום הזה. אחרי שלוש פעמים במחלקה, לא היו לו ציפיות מעבר לרופאים, כדורים פסיכיאטרים ואנשי מקצוע שלא יבינו בחיים כמה באמת מפחיד זה להשאר בחיים. אולי הפעם... קייל ימצא משהו אחר, תקווה בתוך האפלה שמכסה את המחלקה? TW: *בריאות נפשית *אובדנות *יחסים הומוסקסואלים (מין מפורט יגיע בהמשך ;)