~ טיילר ~ היא קשה להשגה, אבל אני יודע - זה יהיה שווה את זה. באתי לפה עם מטרה אחת, לא חשבתי שאפגוש מישהי שתשגע אותי עד כדי כך. היא יפה, עדינה... אבל גם אכזרית בצורה שלא נותנת לי מנוח. במרכז אין עליה שום נתון מיוחד, אבל אני רואה את מה שהם לא. ובסוף? בסוף היא תהיה שלי. ~ לילה ~ אני לא מאמינה שהוא שלח אותי לפה. שוב. חשבתי שהסיוטים שלי כבר מאחורי, אבל מסתבר שהם רק התחילו. ואז הוא הופיע - טיילר. הבעיה? אני לא יודעת אם הוא יהיה ההצלה שלי... או הסוף שלי. מקום ראשון בווטפאד ב10.10.25

רוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה לאחרונה. אבל אולי היא תשתנה כשהיא תכיר אותו? מה יקרה לרוני אחרי שחייה יתהפכו והיא תצטרך להתאים את עצמה אליהם? ומה יקרה כשהדבר הכי לא צפוי שלא יכול לקרות יקרה דווקא לה? האם היא תברח או שהיא תיכנע לייעוד שלה? -עלול להכיל תכנים מיניים, קללות ומוות- -הסיפור גמור ©אין להעתיק, זכויות שמורות לי©

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

יסמין פרח, בת 18, תלמידה ממוצעת. צינית. ששונאת שאומרים לה מה לעשות. היא בטוחה שהשנה האחרונה שלה בתיכון תהיה משעממת כמו כל שנה. אבל כשמורה חדש למתמטיקה מגיע לתיכון, כולם מתאהבים בו בשנייה. חוץ מיסמין. היא לגמרי שונאת אותו... בעיקר את עצם העובדה שאין לה סיכוי לגשת לבגרות. בלעדיו. #1 ספרות לנערות

המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️