תמיד כמעט- עלמא החיים שלי תמיד היו מלאים בלחץ וציפיות, וחשבתי שאני חייבת להתמודד עם הכל לבד. ואז הוא הגיע - והכניס בלאגן מסודר בחיי. פתאום גיליתי שאני יכולה לצחוק, להתרגש, ולתת למישהו אחר להשפיע עלי. הוא גרם לי להרגיש שאני לא חייבת להיות לבד. איתי תמיד הייתי חייב להיות חזק - לדאוג לאחותי, לעבוד קשה, לשאת אחריות שאין לי ברירה בה. ואז היא נכנסה לחיי - חכמה, עקשנית, לא מתפשרת. היא הכניסה כאוס, אבל גם משהו אחר - רצון להרגיש, להתחבר, להיות קרוב. היא גרמה לי להבין שאפשר גם לתת מקום לרגש. הם לא ידעו למה הם נכנסים - ולא ידעו שהדרך תהיה מלאה בפרידות, כאבים ואתגרים. אבל צעד אחר צעד, צחוק אחר דמעות, הם למדו להסתמך אחד על השני. מהשנאה הראשונה ועד הרגעים הכי קרובים, הם הבינו שאהבה וצמיחה יכולים להגיע במקום הכי בלתי צפוי. ז'אנרים: רומנטיקה | דרמה | מתח | התבגרות | רגשות עמוקים נושאים רגישים: אלימות מינית, פגיעה עצמית 📌 חלק מהפרקים לא מתאימים לכל גיל - הקריאה באחריות הקורא. © כל הזכויות שמורות להלל מרציאנו - אין להעתיק, לשכפל או להפיץ ללא אישור

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר