לא הבנתי איך זה התחיל. חשבנו שזו רק עוד מגפה חולפת, משהו שאפשר להתעלם ממנו ולהמשיך כרגיל. אבל טעינו. כשהמגפה הגיעה אלינו, זה כבר היה מאוחר מדי. העולם הפך לגיהנום, וחצי מהאוכלוסייה נמחקה בין לילה. בין ההרס והכאב, יצאתי למסע נואש למצוא את משפחתי, בתקווה שאולי הם שרדו. בדרך פגשתי את דין - גבר יהיר, מתנשא, ואחד שלא מסתיר את השנאה שלו כלפיי. אבל בעולם שבו האבדון שולט, אין לנו ברירה אלא לשתף פעולה כדי לשרוד. האם יש סיכוי שהשנאה תהפוך לאהבה? ואולי, בין ההריסות, נוכל למצוא גם שביב של תקווה? מוקדש לכל אחת שאיבדה את התקווה בדרך, אל תשכחי שהיא תמיד מחכה לך מעבר לפינה. תחזיקי חזק, כי בסוף תמצאי את האור.