~גמור~

❞כמה נגעו בך? כמה הכאיבו לך? כמה השחיתו את הגוף שלך?״ אני נוגע לא נוגע במותניה הצרות, אלה שכל כך מתחשק לי לעטוף ולשמור מכל משמר. היא כל כך צנומה, אני אפילו לא רוצה לחשוב כמה פעמים היא אוכלת ביום, ואם היו ימים בהם דילגה על ארוחות. ״אי אפשר להרוס את מה שכבר היה שבור, ג׳ייס.״ היא מביטה בי בחיוך דק, מכל החיוכים שהצלחתי לקבל ממנה עד כה, זה היה האמיתי ביותר. חיוך עצוב ומרגיע, כאילו היא מנסה לשמור עליי מהאמת הכואבת שלה. ❞ חיי המועדון והלילה אולי נראים זוהרים תחת אורות הניאון הכחולים-סגולים, אבל מי שיצא לו לבקר מאחורי הוילונות השחורים, בקצה המדרגות התלולות בחדרי החטאים, מבין כמה הכל אשליה אחת גדולה. מלודי היא אישה צעירה שנקלעה למעגל הזנות האכזרי. מועברת מיד ליד ומבצעת את כל הפנטזיות החולניות של לקוחותיה - היא שורדת יום ביומו בסכום הזעום שהיא מקבלת מהסרסור שלה, אך עדיין מוצאת במקומות האפלים ההם נחמה. זהו הבית שלה, אותו היא לא מתכוונת לעזוב. אפילו לא עבור ג׳ייסון קופר, איש עסקים מפוקפק ומקים ה׳אחוזה׳ - מוסד שיקום והבראה לניצולות מעגל הזנות. כשלילה אחד ג׳ייסון משתלט על המועדון בו מלודי משתכנת הוא מחליט לקחת אותה אל האחוזה על מנת שתשתקם, אבל למלודי יש תכניות אחרות...

קלף אחד. זה כל מה שהיה דרוש להורים שלי כדי לוותר עליי. הם הימרו על החיים שלי כאילו היו ז'יטונים על שולחן פוקר, והפסידו אותם לאיש שכולם לוחשים את שמו בפחד. עכשיו אני שייכת לו. רכוש של עבריין צמרת שאין לו קווים אדומים, אדם שקונה נשמות בחיוך קר. אני אמורה לרעוד כשהוא נכנס לחדר. אני אמורה לתכנן את הבריחה שלי בכל דקה. אבל ככל שהקירות שלו סוגרים עליי, אני מגלה שהסכנה האמיתית היא לא הנשק שהוא מחזיק - אלא הדרך שבה הגוף שלי מגיב למבט שלו. הוא זכה בי, אבל בתוך השקט המתוח ששורף בינינו, אני זו שמאבדת שליטה. כי ככל שאני מנסה להתנגד... אני רק מגלה שהחבלים שקושרים אותי אליו הם לא מה שחשבתי. אני לא רק שבויה שלו. אני נופלת אל תוך החושך שלו - ומה שמפחיד באמת? אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להינצל.

"אני לא מתנצלת על מה שעשיתי." "את לא מתנצלת על כלום." טליה בת 17. תמיד עושה שטויות, לא אכפת לה מה אחרים חושבים, ונותנת לעצמה ללכת אחרי מה שהיא רוצה-אפילו אם זה מסוכן. אביב בן 30. מורה. כל הזמן מנסה לשמור על המרחק, אבל כשהיא מתקרבת, הוא מרגיש את המתח בכל פעם מחדש. היא לא מחפשת להיות מושלמת. הוא לא מחפש את הבלגן. אבל יש משהו במבט שלה, משהו במילים שהיא אומרת, שמשגע אותו. הם לא אמורים להרגיש את האהבה הזו. אבל הם מרגישים, וכל צעד קרוב יותר מרגיש כמו אובדן של כל גבול.