מקום 5 ברומנטיקה 19.12.16 ג'וני בייקר נער בן 18 שמגיע לבית ספר חדש ובתוך יום מקבל לעצמו תדמית של הילד היפה, הנערץ, והמקובל, באותו זמן מגיעה גם אוברי נערה מסוכנת וחריפה מתאימה באישיותה לג'וני כך חושבים, אבל יש אחת, נערה שקטה שלא תופסת מקום בחיים של אף אחד חוץ משל חברתה הטובה, קנדיס קלייר, ילדה מאומצת רק לאבא אחד, המורים אוהבים אותה, היא לא עושה בעיות, אבל לא תמיד טובה בלימודים, ברגע שרגלה דורכת בבית הספר הרכילות היא ג'וני ואוברי ועל כמה שהם מתאימים, אך ג'וני חושב אחרת..... "הלב שלי מגיע למהירות הכי גבוהה בגללך"

^הושלם^ "זרועותיה חיבקו אותה במקום זרועותיו, הדמעות הבוגדניות לא הפסיקו לזלוג על פניה ולהיבלע בטיפות הגשם שהחל להתחזק. זה היה הרגע שבו הבטיחה לעצמה שזאת תהיה הפעם האחרונה שהיא תבכה בגלל כל המצב הזה. זה גם היה הרגע שבו היא חצתה את הכביש השחור הרטוב, עיוורת לחלוטין מהגשם..." לאחר מותו של אביה חייה של קליירי ריין מתהפכים והיא נאלצת לוותר על חייה שלה, מקדישה את כל כולה למשפחתה כדי שלא ישקעו בחובות. מתנתקת מכל האנשים שבעבר היו סביבה, ונישארת בקשר רק עם חברתה הטובה, ג'סמין. מאז ילדותו היה ברור לכולם שליאם קלארק יהיה יורשו של אביו, כך שהוא לא היה צריך להילחם על מקומו. במשך שנים חי מחוץ לעיר, מנהל אותה מבחוץ בלי קשר ישיר לאנשי העיר הקטנה, ועכשיו החליט לחזור כדי לקבל את מה שמגיע לו: קליירי ריין. ^בשכתוב^ @t.a_author ^All rights reserved.^

(🏆מקום ראשון בשונאים לאוהבים, מקום ראשון ברומנטיקה, מקום ראשון בקריאה, מקום ראשון באהבה🏆) ״הצטלבות-ספר ראשון בסדרת ההצטלבויות״ מאבי: אני הילדה הטובה. זאת שמכנים הקדושה, התלמידה הטובה.. אבל גם בי יש צד שרוצה לצאת ולצרוח. לצאת מתוך כלוב הטהרה הזה שאני נמצאת בו. שאת הצד הזה אני לא נותנת לאף אחד לראות. אבל לא ציפיתי שלילה אחד במסיבה יצליח לשנות אותי מקצה לקצה. אני לא כזאת..שנגררת אחרי העדר. אבל באותו לילה משהו קרה לי, בתוכי, ואני בטוחה שמדובר בחבר הכי טוב של אחי. רואן: אימי עזבה אותי כשהייתי בן 15. היא נטשה אותי ואת אבי בשביל גבר אחר. בתקופה שבה הייתי זקוק לה הכי הרבה בתור נער מתבגר. כשהתאהבתי ונשבר לי הלב בגלל מישהי מזורגגת. אבל אז הכרתי את סלואן, חברי הטוב ביותר. ואיתו גם הכרתי את אחותו שקטנה מאיתנו בשנה, מאבי. תמימה וטהורה. ההפך הגמור ממני. אז איך זה הגיוני שאחרי לילה אחד במסיבה הכול התחיל להשתנות מבחינתה, למרות שאצלי זה היה שונה מההתחלה? ✨טריגרים: סמים, אלכוהול, אלימות,פגיעה מינית. ✨טרופים: החבר הכי טוב של האח, אופנוענים.

ירדן היא סוהרת בשירות צבאי ששומרת על האגפים. היא נדרשה לשמור על אחד הסוהרים, נתנאל, שעושה בלגאן לא קטן. שניהם מתחברים ומתאהבים והיא מגלה בו צדדים אחרים, לא רק פושע ועבריין. מתקיימת ביניהם אהבה סוחפת ומלאת תשוקה. עיניו האפלות הביטו בשלי וידו הייתה מעל ראשי כשנשענתי על הקיר והוא מולי. ״את באמת רוצה את זה? עבריין?״ שאל בקולו העמוק. ״כן״ עניתי והורדתי את מבטי לשפתיו הבשרניות. פאק האסיר הזה כלכך מושך שזה לא הגיוני. ״לא אכפת לי אני לוקח אחריות מלאה״ תפס בפניי והטיח את שפתיו בשלי. אני אוהבת את העבריין הקשוח הזה.

הושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה. ״לפעמים טעויות הן הדבר הכי נכון שעשינו."

אדל בת ה17 היא ילדה שקטה, לומדת ביא׳. כשהיא עולה לאוטובוס היא פוגשת בבן, חייל לוחם בגולני בן 20. בן השטותניק והפרוע גורם לה להתאהב בו בשנייה. שניהם מתחברים מהר ואפילו הופכים לזוג מהסרטים. האהבה ביניהם לא נגמרת ואפילו לא לרגע, אבל אז מקרה אחד ממוטט אותם לגמרי. ״היי, דלה שלי, אני מבטיח שיהיה בסדר״ לחש ונישק את שפתיי ואני הנהנתי בשקט. ידעתי שיקרה משהו. אני ידעתי. הפחד אכל אותי מבפנים אבל לא רציתי לספר לו. הוא עטף אותי אליו ואני צחקקתי. ״תודה שאת כאן״ לחש ואז נישק את מצחי בפעם האחרונה ויצא מהדלת. לפתע ראיתי מכתב נופל מהתיק שלו. ״בן!״ קראתי והוא הסתובב אליי בשאלה. ״לא.. לא משנה, אוהבת אותך!״ אמרתי בחיוך ודמעות עמדו בקצוות עיניי. בן הנהן והלך ואני הרמתי את המכתב ואחזתי בו. ׳מכתב פרידה לקטנה שלי׳ הלב שלי הפסיק לפעום לרגע והרגשתי שאני מתמוטטת. הוא רשם לי מכתב פרידה. התפללתי שלא אצטרך את המכתב הזה ושלא אראה אותו יותר לעולם.

״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.

מורה בתיכון בן 29 תיכוניסטית בת 16 מתאהבים אהבה אסורה,פער גילים,מתח מיני,סמאט

היום הראשון של כיתה י"ב. אני עוברת בשער עם תחושה מוזרה - זו הפעם האחרונה שאתחיל שנה כאן. אבל זה לא רק הסוף שמעסיק אותי, אלא גם מי שמחכה מעבר לשער. בחופש הגדול של שנה שעברה הוא העליב אותי, דיבר על הגוף שלי בצורה חסרת טקט, שבר לי את הביטחון - ומאז פשוט נעלם. מאז לא החלפנו מילה. אבל הרבה השתנה. בעיקר אני. לא דיברנו מאז הקיץ ההוא. מאז שפלטתי משהו שלא הייתי אמור להגיד. משהו שטותי, מטומטם, על איך שהיא נראתה. לא חשבתי שזה יפגע בה ככה. אבל אז היא נעלמה. התרחקה. ועכשיו, כשהיא צועדת שוב בשער - אחרי חודשיים של ניתוק - היא לא אותה ילדה. משהו בה השתנה לגמרי. היא יותר יפה, יותר חזקה, עם מבט שלא הכרתי. ופתאום, אני לא בטוח איך אני אמור להסתכל עליה. ספר שני בסדרה טריגרים- •קטעים מיניים (לא יהיה הרבה) •הפרעות אכילה *לא ניתן לקרוא כספר בודד