מיה ❤️ שגרה. אחרי שיצאתי ממסגרת חרדית נוקשה, כל מה שאני רוצה זה פשוט שגרה שקטה. לקום בבוקר ולדעת בדיוק מה יקרה, שהכל יישאר באותו הסדר. אני בת 21, ועדיין שומרת על עצמי ועל הגבולות שלי. אני כבר לא בדיוק הבחורה החרדית שהייתי פעם, אך גם לא הבחורה שמסתכלת על העולם בלי לעצור ולחשוב פעמיים. אני תקועה איפשהו באמצע - בין מה שלימדו אותי, לבין מה שאני מתחילה לרצות בעצמי. כשיום אחד הכל מתחיל להשתבש - השעון המעורר לא מצלצל, נגמר החלב לקפה והאוטובוס מאחר- גם משהו אחר יוצא משליטה. כי פתאום בחור עם ידיים מרשימות ועיניים מעצבנות מתחיל לתפוס יותר מדי מקום במחשבות שלי. דוד ❤️ אחרי שירות צבאי ארוך, אני נתקע לעוד כמה שבועות מילואים שגורמים לי לפספס את תחילת השנה האקדמית. כשאני משתחרר, אני מנסה להשאיר מאחור את כל ענייני הצבא ולהתחיל חיים רגילים- לימודים, מעונות, שגרה. ואז נכנסת לחיים שלי שכנה משונה שלא מפסיקה לשמוע שירים בארבע בבוקר, חיה לפי חוקים שאף אחד לא מבין, ומצליחה לגרום לי לחשוב עליה יותר ממה שאני רוצה להודות. ויש רק בעיה אחת - אני לא חושב שמיה מתכננת להכניס אותי לחיים שלה בכלל.

ההלוויה הסתיימה, אבל עבור שלוש נשים - הדרמה רק מתחילה. בוואן-אנדה השקטה, הן נראות כמו שלוש זרות המחוברות במקרה, אך מתחת לפני השטח נרקמת ברית מסוכנת. הן יודעות משהו שהעיירה כולה לא מעלה על דעתה, וכל עוד הן שותקות - הן בטוחות. אבל כשקרוב משפחה של המנוח מתחיל לשאול את השאלות הלא נכונות, הסדקים בסיפור שלהן מתחילים להיחשף. מה שהתחיל כסוד שקיוו לקבור לנצח, הופך למרדף אישי שבו כל טעות קטנה עלולה לעלות להן בחירותן. הן שותפות לפשע, הן שותפות לשתיקה, והן יודעות שמישהו עוקב אחריהן. אתם באמת רוצים לשמוע את הסוד שלהן?

"אם היית יכולה לנוע בזמן, היית מוכנה שהוא ישכח אותך בכל פעם מחדש?" ד"ר אמיליה פרי היא פיזיקאית מחוננת, צינית מדי, ויש לה כתם רוטב עגבניות על החלוק הלבן. היא גם האישה הראשונה בהיסטוריה שהצליחה לקרוע את מרחב-הזמן ולעבור דרכו. אבל כשהיא נוחתת במאה ה-19 ופוגשת את קפטן ג'יימס ריד, קצין צי קשוח ושנון לא פחות ממנה. הם מתאהבים אהבה בלתי אפשרית, אבל לזמן יש חוקים משלו: בכל פעם שאמיליה נאלצת לחזור להווה כדי שגופה לא יקרוס מהשחיקה האטומית - העבר מתאפס. כשהיא חוזרת אליו בפעם השנייה, ג'יימס מביט בה בעיניים קרות ולא יודע אפילו את שמה. בזמן שקולגות סקרנים וסוכני ממשלה סוגרים עליה בהווה, אמיליה נאלצת לנהל מאבק מטורף נגד השעון: לכבוש את ליבו של הגבר שלה מחדש בכל קפיצה בזמן, ולנסות לא למחוק את עצמה מהקיום שלו לחלוטין. אבל מה קורה כשטעות אחת קטנה בעבר משנה את כל המציאות של ההווה? כמה פעמים אפשר לשבור את הלב של עצמך בשביל גבר שלא יזכור אותך מחר? והאם אמיליה תצליח להציל את העולם שלה, גם אם המחיר הוא לחיות בעולם חדש שבו היא היחידה שנושאת בלב קבר של גבר שלא יודע מי היא בכלל?

וואנשוטים- בעיקר רומנטיקה

תחרות להעלת המורל! לצערי אין לי זמן כי אני בת שירות (חיונית אז אני בעבודה) אז אָרִי הרוח יעביר את התחרות במקומי. בכל פרק יש את הנושא שעליו כותבים היום ואתן מוזמנות לכתוב קטע כתיבה, שיר, הייקו, סיפור קצר - או מה שתרצו! את הקטעים כותבים כתגובה לפרק, מצביעים בעזרת הלבבות❤️

SH-ROLING THATS FOR U 💕 אממ כן תיכנסי🥹🥹🥹🥹

"מה יותר גרוע מלהעביר את חופשת הקיץ אצל דודנים רחוקים בלב יער מבודד ביפן? לגלות שאין חצי פס של קליטה, שהמשפחה שלך מתנהגת בצורה קריפית לחלוטין, ושהמפלצות הפסיכדליות המצוירות על הקירות משנות תנוחה בכל פעם שאת מעיזה למצמץ." נדיה בת ה-17, נערה שנונה וצינית ממומבאי (חצי הודית, חצי יפנית), בסך הכל רצתה לשרוד ביקור משפחתי באחוזה עתיקה ומבודדת. במקום זה, היא מוצאת את עצמה לכודה במקום המנוהל תחת חוקי בית מטורללים כמו "לעולם אל תסתכלי לטפט בעיניים" ועם הרגשה פנימית שמשהו פה דפוק לחלוטין. כשהלילה מגיע והציורים על הקירות נקרעים מבפנים, מפלצות תלת-ממדיות רעבות יוצאות לצוד. החופשה המשפחתית הופכת בשנייה למסע הישרדות מטורף ומורט עצבים. חמושה במנורת נפט ובטונות של סרקזם, נדיה נאלצת לרוץ על חייה בגיהנום פסיכדלי שבו העצים זזים כדי לחסום אותה, והדודנים שלה הם הכל - חוץ מאנושיים. האם היא תצליח לשרוד את הלילה ולהגיע אל תחנת האוטובוס, הנקודה היחידה עם קשר לעולם החיצון? ומה באמת מסתתר בלב היער העתיק? אימה קריפית פוגשת קומדיה שחורה ומבריקה. כי לפעמים, הניתוק הדיגיטלי הוא הבעיה האחרונה שלכם.

סקיי: חמש עשרה. הגיל שבו אתה יוצא עם חברים, משתכר -למרות שאסור לך- שובר חוקים ומרגישה כמו מלך העולם. רק שאני מעולם לא הייתי כזאת. היו לי פעם חיים רגילים. אח ואחות, אמא ואבא, חתול, חברה הכי טובה, קראש מטופש ולא מזיק... חיים רגילים. עד שהם הפסיקו להיות כאלה. הכל קרה ביום הולדתי החמישה עשר. ומאז אותו יום, הכל השתנה מהקצה אל הקצה. ___ ריאן: פעם הייתי סתם מתבגר דפוק. כמו כולם. כזה שעישן כמה סיגריות בהפסקות, כזה שמבריז, כזה ששונא את החיים שלו. אבל ברגע שראיתי אותה, ידעתי. אני לעולם לא אהיה שוב המתבגר ההוא. היא הייתה כמו שירה של סירנה. מפתה. מושכת אנשים תמימים למים. למוות. ורק עכשיו אני יודע כמה זה נכון. ___ אנדי: כולם הכירו אותי בתור 'הנער הקודר'. זה שתמיד לובש שחור, זה שאף פעם לא מחייך... היצור החי היחיד שלא שנאתי - היה הכלב שלי. חברי הטוב ביותר. חברי היחיד. אבל מאז אותו היום -היום שבו פגשתי אותה לראשונה- לא אהבתי רק יצור חי אחד. אלא שניים. אבל אילו הייתי יודע מה יקרה אחרי חמישה חודשים... הייתי עושה הכל כדי לא לפגוש אותה. כי אחרי חמישה חודשים? סוף העולם הגיע. ❗תריגרים: קצת קללות, מוות❗

היי, למיז! HeY LemIs! מקום קוזי עם מחשבות, סיפורים קצרים, שירים, ספרים שהחלטתי לא לכתוב עד הסוף, כיף פה כמו לאכול טירמיסו🥰 (וזה גם ריפרנס לאחת מהזמרות האהובות עליי, האנה גריי)

אוסף סיפורי פיראטים מסמרי שיער אודות הפיראטית אליזבת' לוק וספינתה "שומקום". הגרסה המקורית** גרסה מיוחדת לילדים, שמוקדשת לשתי ילדות חמודות שגרות ליד ספינת פיראטים אמיתית, תתפרסם מאוחר יותר ממש כאן בוואטפד, היא תכלול סיפורים זהים/דומים/נוספים, ללא קטעי רצח קשים/מין/סופים רעים, ותכלול (בדרך כלל) מוסר השכל, מומלץ לקרוא לבן דוד שמעצבן אתכם כדי שיעזוב אתכם בשקט בארוחת שישי.