Pond is the campus heartthrob-cocky, charming, and a little too good at turning people into punchlines. And Phuwin? Just the quiet nerd he teases between classes. Sweet, invisible Phuwin who always smiles like it doesn't hurt. Who laughs like his heart isn't quietly breaking. But behind those glasses and gentle eyes is a boy who feels everything. Who writes poems he'll never share. Who's been in love with his bully since first year but is too afraid to confess... too afraid of being a joke. Until one day, he's not. The jokes stop. The smiles disappear. Phuwin turns cold. And suddenly, Pond can't breathe. Because now it's not so funny. Not when Phuwin won't look at him. Not when the silence is louder than anything he's ever teased. Not when the boy who used to care-won't anymore. Pond thought he was in control. But he never saw the moment he broke something beautiful. And now, he might've lost the one person who ever looked at him like he was more than just a mask. MADE WITH HELP OF AI

אזהרות טריגר: חרדה דיכאון פגיעה עצמית אובדנות אלימות מינית

משפטים שקשורים להומור שחור או בדיחות שחורות אני יצחק כאן על שואה רצח מוות דיכאון התאבדות אונס מלחמות וכזה אז אנשים שלא אוהבים לא לקרוא

הסיפור הסיפורי הראשון שאני מעלה ייאי זה בעצם סיפור על הקונדסאים (לפי איך שאני הייתי רוצה שהוא יהיה) שמתחיל מהשנה השלישית שלהם בגלל שהשנתיים הראשונות היו משעממות כניראה יהיה כאן ספוילרים להארי פוטר *טריגרים* פגיעה עצמית,התעללות, וזהו ניראה לי

תשנא אותי, לא את עצמך 18+ (מכיל אלימות, מילים גסות, פגיעה עצמית, אלימות מינית וסקס) מסופר על שני נערים ממשפחות בעייתיות שמוצאים סוג של נחמה אחד בשני, אבל הזוגיות שלהם מאד רעילה ומלאה באלימות. הסיפור מתרחש בארה"ב לכן השמות של הדמויות לא יהיו ישראליים וזה מאד בולט (לפחות בהתחלה) שהם מדברים אנגלית כי הפניות מגדר פחות ברורות (את/ה = you) מקווה שתהנו(: *גמור* לא סתם כתוב 18+ דבר ראשון בתיאור. בסיפור הזה יש המון תכנים קשים ואני לא רוצה להיות אחראית על טראומות של ילדות בנות 12. בבקשה תקחו אחריות ותחשבו פעמיים אם לקרוא את הסיפור אם אתםן מתחת לגיל 16. יש סיבה להגבלות גיל האלה...

"אמא מה זה לסבית?" אני שאלתי אותה מתישהו בכיתה ז " זה משהו שלא קיים, זה מחלת נפש שאנשים המציאו בדורות האחרונים" ואני זוכרת כמה נרגעתי אז, כי אם זה לא קיים , אז אני לא יכולה להיות כזאת . אז כל הרגשות האלה שיש לי לחברות שלי הם רק שלב וזה יעבור ..... זה לא שאני מאוהבת או משהו. הסיפןר הזה הוא לא סיפור אהבה הוא סיפור חיים של ילדה דתייה וטובה שמגלה שהיא סטייה ולא יודעת איך לאכןל את זה זה סיפור שמכיל בתוכו את הכאב והשבריריות של להיות משהו שכולם אןמרים לך שהןא מחלה זה סיפור על לב שנשבר שוב ושוב ושוב על אלוקים שהבטיח להושיע אבל השאיר אותך כל כך לבד זה סיפור על תקווה ועל חופש אני מצטערת מראש אם הצורה שבה אני אתנסח תצא כפגיעה בציבור הדתי או באלוקים אני אוהבת את שתיהם כל עוד הם רחוקים ממני