שיעור אחד בשבוע. שנה אחת. שרדתי את התיכון, אבל החיים ממשיכים אחר כך. איך מתמודדים עם פגישה נוספת עם המורה שסחרר אותי? היו לי חוקים, היו לי הבטחות, היו לי התמימות והלב השלם. אבל אחרי התעסקות איתו? אני לא בטוחה שאשאר מי שהייתי. האם אפשרי להצית בהצלחה רגשות בפער גילאים כמו שלנו? כל אחד עם ניסיון שונה, ראייה והשקפה שונה לגמרי. זה יותר כמו סיפור שובר לב, אם לא הייתי חכמה ובוגרת הייתי אופטימית שנחווה הצלחה.