קלואי כותבת בכל לילה ביומן הישן שלה - כל דף הוא מכתב שלא יישלח לעולם. מאז שאמא שלה נפטרה, אביה נעלם ואחיה הרחוקים מעבר לים, המילים הן המקום היחיד שבו היא מרגישה באמת שייכת. כשהיא מוזמנת לראיון עבודה במשרד יוקרתי, היא לא מצפה לפגוש שם את אלייז'ה - הגבר שהיא פגשה ברגע אחד קטן שמדליק משהו - חצי חיוך, מבט קצת ארוך מדי, תחושה שהיא לא מצליחה להסביר לעצמה. מאותו יום, הכימיה ביניהם כמעט מוחשית. המתח שקט אבל עוצמתי, כאילו כל צעד שהם עושים סביב אחד-השנייה טעון במשמעות שלא נאמרת בקול. והדבר המפתיע ביותר? מאז שהוא הופיע בחייה, כל מכתב שהיא כותבת משתנה. המילים נהיות אינטימיות יותר, אישיות יותר, כאילו חלק ממנה כבר לא כותב למשפחה... אלא אליו. האם היא תצליח לפתוח את ליבה בעולם האמיתי, או שהמכתבים שלא נקראו יישארו לעד רק על הנייר?