"את מפחדת ממני" העיר הבחור. "אני לא מפחדת ממך, אבל אם לא תתן לי ללכת אתה תסבול" לאופק הייתה גאווה. צחוק נפלט מפיו. "למה אתה צוחק?? קום ממני חתיכת סוטה!!" "דברי בכבוד" הבחור נראה מאיים פתאום. "אבל אתה סוטההה!!!!!" אופק צרחה. הוא קירב את פניו אליה כך שרק אצבע הפרידה בינהם. "את די יפה" היא רעדה בכל גופה. הוא נבהל מהתגובה שלה והתרחק קצת. "את טועה בכוונות שלי כי אני בלי חולצה, תפסיקי לרעוד זה מגוחך" "איך הבגדים שלי הוחלפו?" שאלה בקול חלוש. הבחור קם. "קוראים לי איתי, אם את צריכה משהו רק תקראי בשם שלי טוב?" הוא דיבר אליה כמו לילדה. ואחר כך יצא מן החדר. . . . היא הייתה בת למשפחה עשירה. היו לה הורים מקסימים ואת מיכאל אחיה הגדול והאהוב. הכל השתבש לפני שנתיים כאשר אביה נפטר .אופק איבדה הכל. איבדה את אימה שהפכה דכאונית וממורמרת, איבדה את העושר והכי כואב איבדה את עצמה. . . . "לא יתכן" "זה פשוט לא הגיוני" אופק נסתה להתכחש לכך במשך זמן מה. אבל לבסוף השלימה. "אני אוהבת את הפושע הזה" "אבל אני שונאת את זה" &מיכל&