🥇 מקום ראשון בקטגוריות: שונאיםלאוהבים, מוות. ״אם זה מבולגן אז זאת באמת אהבה״ אייס חי עם חוקים ברורים. לא להתקרב יותר מדי, לא להרגיש יותר מדי ובעיקר לא להתאהב. העבר שלו לימד אותו שאהבה אינה מביאה נחמה, אלא אובדן ושיש דברים שאסור לתת להם מקום גם אם הלב רוצה אחרת. כשהקשר בינו לבין אייריס מתנפץ, היא נעלמת מחייו ומשאירה אחריה שקט רועש ושאלות שנותרו ללא מענה. אייס בוחר להכחיש ולהעמיד פנים שהכול ממשיך כרגיל אבל מתחת לפני השטח משהו בו מתחיל להיסדק. המרחק ממנה לא מביא הקלה, אלא רק כאב וייסורים. ככל שהזמן עובר האשמה והפחד שלו גוברים והעבר שבנה את החומות סביבו מאיים להשתלט מחדש. החלטה אחת ורגע אחד של חולשה מטלטלים את כל מה שניסה לשמור יציב ומכריחים אותו להתמודד עם רגשות שסירב להכיר בהם. המפגש המחודש ביניהם טעון במתח וברגשות לא פתורים. הקרבה נכפית עליהם, הגבולות מיטשטשים והקו הדק שבין שנאה למשיכה הולך ונעלם. כל מבט הופך למבחן וכל מגע לסכנה. יש רגשות שמתקיימים רק בחושך ויש כאלה ששורדים גם מתחת לקרני השמש.

🥇 מקום ראשון בקטגוריות: romance, וואטפד, שונאים, אהבהאסורה, אחיםחורגים, אובססיבי, עיירהקטנה, קנאי, זוגיות ״אני אנגב לך את הדמעות בכל פעם אייריס, לעזאזל. בכל פעם אייריס, בכל פעם.״ כאשר אייריס בת השש עשרה נאלצת לעזוב את חייה המוכרים ולעבור לגור עם אביה, אדם שכמעט ואינה מכירה, בפינה הרחוקה והקרה של ארצות הברית, היא מרגישה כאילו עולמה כולו קורס סביבה. כל חלק בה מתנגד למעבר הזה. כל חלק, פרט למציאות, שאינה משאירה לה ברירה. המעבר נכפה עליה, ולמרות שהיא מנסה לשכנע את עצמה שזה זמני, עמוק בתוכה היא יודעת: שום דבר כבר לא ישוב להיות כשהיה. כשהיא מגיעה לבית אביה, היא מגלה שחייו השתנו בדרכים שהיא לא ציפתה להן. שינוי קטן ועוד אחד, עד שלאט לאט מצטיירת תמונה אחרת, זרה. בין מסדרונות קרים של בית ספר חדש, בין פנים זרות שמסתירות יותר משנדמה ובתוכה, סערה מתמשכת של רגשות, פחדים, ורסיסים של תקווה. אייריס נאלצת לחפש את מקומה בעולם שנבנה מחדש סביבה. כי לפעמים, דווקא הרגעים שנראים כמו הסוף, הם רק ההתחלה. for j.