*טל* החיים שלי נהרסו בגיל 9 שראיתי את אבא שלי מת לנגד עיניי במסוף פדואל נדרתי שבחיים לא אחזור למקום הזה כנראה שהנדרים שלי שווים לתחת כי חזרתי *אריאל* זה היה עוד יום שרציתי לחזור הביתה בחיים לא חשבתי שאראה ילדה יפהפייה שנראת הבן אדם הכי מפוחד ועצוב שנוצר משהעניים החומות שוקולד חלב שלה פגשו את עיניי ידעתי שאני זה שיגרום לה לאהוב. את מסוף פדואל זהו סיפור סוחף ומרגש על שתי נערים שנפגשו במקרה במסוף אחד מוכנים להיסחף יחד איתנו אז תצטרפו עלינו בהליך היצירה של הספר המדהים הזה🤍 אנחנו שלוש בנות כותבות שמשקיעות בסיפור נשמח על תקראו ותשתפו בדעתכם על הסיפור🩶

לביא החיים שלי תמיד נבנו על שליטה, דיוק ואמונה החזקה באלוקים. ידעתי מה נכון ובאותה המידה, ה׳ הוביל אותי למקום שבו הייתי אמור להיות בו. עד שברגע אחד, הכול נלקח ממני. מצאתי את עצמי במציאות שאין בה סדר, מקום שבו הזמן מאבד משמעות והמרחב מצטמצם עד כדי מחנק. השבי אינו רק מצב, הוא תהליך. איטי, שוחק, כזה שמקלף שכבה אחר שכבה, עד שהגבול בין מי שהייתי למי שנותר ממני מתחיל להיטשטש. בתוך המציאות הבלתי אפשרית, אני נחטף עם בחורה ששובה את ליבי, למרות שהיא ההפך הגמור ממני. נסיה הופכת להיות התקווה האחרונה שלי. הדבר היחיד שמשאיר אותי שפוי. נוכחותה הופכת לסדק הראשון באטימות שבניתי סביבי. נסיה חיי היו תנועה מתמדת. קיום מצוות, רדיפה אחר האושר והאהבה ואנשים שעטפו אותי מכל כיוון. מעולם לא עצרתי להקשיב למה שמתרחש בתוכי. עד שהכול נעצר. החטיפה תלשה אותי מחיי הנוחים והשליכה אותי אל מציאות זרה, דחוסה בפחד וחושך. שם, בתוך אותו מרחב סגור וחסר נשימה, פגשתי אותו - לביא. שקט, מכונס, מדויק עד כאב. אני מנסה לפענח ולאהוב את הבחור המסתורי כל עוד הלב שלי ממשיך לפעום. דווקא מתוך המרחב הזה שבו הכול מצטמצם לכדי הישרדות, מתחילה להתהוות בינינו שפה אחרת. שקטה, מורכבת ועמוקה, כזו שאינה תלויה בעולם החיצוני. ובתוכה, לאט, אני לומדת להכיר לא רק את עצ